תפוח אדמה בהפרעה

אז אחרי שבוע רווי דרמות (ילדים קטנים וכו'), יצאתי מאיזון לגמרי. באחד הימים, במשך 4 שעות כל פעם נכנסתי למטבח לקחת כדור, ושכחתי שהלכתי למטבח לשם כך ובסוף לקחתי אותו ממש מאוחר (ועזר מאוד להכניס סדר לראש שלי). הגעתי למצב שאני רעבה ולא מצליחה להתפקס על להכין חביתה. מצאתי את עצמי אוכלת זיתים מהקופסה במקרר עם כפית.

מהתכנון של לרוץ 3 פעמים בשבוע, רצתי רק את הפעם הראשונה. באחת הפעמים מצאתי את עצמי לבושה ופשוט לא מצליחה להביא את עצמי לצאת (מישהו אמר אקטיבציה?). אחרי כמה שבועות שהכל יחסית הולך בקלות, מצאתי את עצמי אחרי המפגש הרביעי כשדברים כבר לא הולכים לי כל כך בקלות.

ולמדתי שיעור שבחמלה עצמית מהמרפאה בעיסוק. לקחת גם צעד אחורה ולהסתכל על כל התמונה, כי היא גם משפיעה עליי ועל ההפרעה. להסתכל יותר על ההצלחות שכן היו. שאפילו לאכול זיתים מהקופסה זו הצלחה, שמצאתי משהו וישבתי לאכול. גם אם זו לא הייתה חביתה.

וכן, היו דברים טובים. השינוי שעשיתי עם הכביסה עובד (בפרקים הקודמים – סיכום מפגש ארבע). אין ספק שכשהסלון מסודר יותר, יותר קל לי ויש פחות עומס ורעש בראש שלי. אני מתחילה להבין יותר את האסטרטגיות שכן עובדות לי – ויותר חשוב למה הן עובדות לי.

למשל הTo do list היומית שלי. עוזרת לי להכניס סדר ליום שלי, להגדיר תעדוף ומטרות. אני יודעת שלא בהכרח אסיים את כולה, אבל היא סוג של מצפן. היא עוזרת לי לא להגיע למצב שהיה מאוד נפוץ בעבר – לעבוד כל היום, להתרוצץ מדבר לדבר אבל בסוף.. לא לסיים כלום. לא להיות מסוגלת להגיד "היום עשיתי ככה וככה". הייתי מסיימת את היום עם הלשון בחוץ, מותשת, ועם ההרגשה שלא השגתי כלום.

משם התחלנו את השאלון של השתתפות בעיסוקי יום יום, שחלק גדול ממנו הלך על… אכילה. ככל שהנושא של תפקודים ניהוליים הופך ליותר מובן ויותר מוטמע אצלי, אני מתחילה לראות יותר בבירור איפה כל הקשיים שלי סביב אוכל (ומשקל) מתקשרים גם להפרעות קשב. שבאופן כללי הרב היותר קל לי לדאוג לאחרים מאשר לעצמי. קשה לי לגייס את עצמי לבשל עבורי למשל, אבל ברגע שזה למישהו אחר?

המפגש השישי גם היה אחרי שבוע פחות שגרתי, אבל יותר טוב. בסוף המפגש החמישי ישבנו והסתכלנו באמת על השבוע שממתין לי וזה אפשר לי לתכנן מראש מה יעבוד ומתי, לתאם ציפיות והגעתי לשבוע שיכל להיות מאוד מאתגר מוכנה באופן שהפתיע אותי. מה שתכננתי מראש עבד ברוב המקרים. ואפילו הצלחתי לרוץ פעמיים, לאכול ארוחת בוקר מסודרת וסך הכל עבר לא רע בכלל.

החלק התיאורטי יותר של המפגש הוקדש להמשך השאלון של עיסוקי היום יום. גם פה, התהליך שעברתי מאז קבלת האבחנה לפני שנה וחצי בולט. תשובות שאני יודעת ששנתיים קודם היו אחרות לגמרי, עם הרבה יותר אכזבה מעצמי ומרירות.

דיברנו לא מעט על המודעות המנבאת. על להסתכל קדימה מראש, ולהיות מסוגלת לחזות את התוצאה, להיות מסוגלת לתכנן את הגורמים שיעזרו לי להצליח. הדוגמא הבולטת הייתה בהתאמה של המטרות לשבוע שיהיה, אבל היו עוד כמה.

חידוד והגדרה של אסטרטגיות שונות שאני מעלה תוך כדי שיחה (ולא תמיד מודעת לכך שאלו אסטרטגיות עד שזה עולה ואנחנו מדברות על זה). לאט לאט אני מתחילה לפרק כל דבר כזה בראש, ולנסות להבין "למה דווקא ככה עובד לי?"

אני בונה לעצמי את "המדריך למשתמש" של הפרעת הקשב שלי, וזה עושה את החיים איתה קצת יותר נוחים וקלים. גם אם לפעמים אני עדיין ממורמרת עליה.