את המפגש התשיעי התחלנו עם ניתוחי המקרה, או מה שנקרא OPEA. בשפה של מרפאות בעיסוק זה occupational performance experience analysis, בשפה של מי שעשה צבא זה נקרא תחקיר.
התחקיר? תקופת בחינות בפתח. אם אעבור אותה בשלום, זו תהיה תקופת הבחינות האחרונה לתואר שלי, אחרת הוא יגרר עוד.
אז אחר צהריים אחד בן הזוג היקר לוקח את שני הילדים על מנת לפנות ללי כמה שעות טובות ללמידה. אני מתכננת את הלמידה, לוקחת את הכדור שיעזור לי להתרכז בלמידה, כולם הולכים ועכשיו זה רק אני ופינת הלמידה שלי.
אני, פינת הלמידה המבולגנת וחדר העבודה המבולגן הכוונה.
"טוב, אז אני רק אסדר כמה דקות ואתחיל ללמוד"
בפעם הבאה שהסתכלתי על השעון גיליתי שעברה שעה שלמה. הכל מבולגן, החדר במצב שאי אפשר לעשות בו כלום מלבד לסדר, כי התחלתי פשוט להוציא הכל מהארונות כדי שאוכל להחזיר דברים למקום כמו שצריך.
מפה לשם, מעל 3 שעות של עבודה אינטנסיבית הלכו על לסדר את חדר העבודה. כשסיימתי, כבר הייתי עייפה ולא נשאר זמן רב עד שכולם חזרו הבייתה. את מה שתכננתי ללמוד באותו אחר צהרים כבר לא הספקתי.
הניתוח\תחקיר מתחלק לכמה שאלות ודירוג הביצועים. על פניו, סידרתי את כל החדר ביסודיות. עבודה מרשימה. בפועל, תכננתי בכלל ללמוד. גם התיעדוף וגם ניהול הזמן לקו בחסר באותו אחר הצהריים שהיה אמור להיות מוקדש למטרה מסוימת, וזמנה של סטודנטית שהיא גם אימא וגם במשרה מלאה הוא מוגבל, וניצול לא נכון שלו הוא בעיה.
הרעיון של התחקיר, של השאלות והדירוג הוא משהו שחוזר על עצמו בהמשך הטיפול, והצלחה ביישום שלו גם מחוץ לטיפול היא חלק ממה שחולל אצלי את השינוי היותר גדול בעקבות קוג-פאן.
יותר מזה, אחרי שנים של לעשות דברים באותו אופן (זה המקובל) ולהיכשל שוב ושוב, לא להצליח או להצליח רק חלקית, זה נתן לי את הכלים לשבור את המעגל הנורא של כישלון ולמצוא את הדרך בה מתאים לי לעשות דברים.
מבחינתי, זה הדבר הכי קסום בטיפול הזה. פירוק איטי והדרגתי של מעגלי קסמים שליליים שאיתי כל כך הרבה שנים. השחרור הזה, והתקווה שמכאן זה באמת משתפר.
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה