הפוסט הזה הוא תרגום של פוסט פייסבוק מאת אימא שהיא בעצמה אוטיסטית, עם הפרעת קשב ושלושה ילדים על המגוון הנוירולוגי (וגם קלינאית תקשורת) ונכתב מנקודת מבטה. את הפוסט המקורי ניתן למצוא כאן. הפוסט תורגם לאחר קבלת אישור מהכותבת (תקפידו על זה, זה חשוב).
על החוויה שלי כילדה עם הפרעת קשב לא מאובחנת ודרישות שלא יכולתי לבצע אפשר לקרוא בפוסט הזה.
הבעיה שלי עם שיטות המבוססות על שיתוף פעולה.
אתה חייב להניח שהילד שלי ביצע החלטה מודעת בכוונה מלאה לא לשתף פעולה ולבצע את הדבר שהוא התבקש לעשות.
אתה חייב להניח שהילד שלי מסוגל לחלוטין לשתף פעולה כרגע ולבצע את הדבר המבוקש ברגע זה ממש, אבל שהוא בחר לא לעשות זאת.
בהתבסס על ההיגיון הזה, כל מה שהילד שלי צריך על מנת לשתף פעולה ולבצע אותו זה תגמול טוב יותר על ביצוע או השלכות משמעותיות יותר אם לא יבצע אותו.
ואז הילד שלי יעשה את ההחלטה ה"נכונה" ופשוט ישתף פעולה ויעשה את מה שמבוקש ממנו.
זה כל כך לא נכון.
יכמו שד"ר רוס גרין אומר, ילדים משתפים פעולה היטב אם הם יכולים* לשתף פעולה.
הילד שלי ישתף פעולה ויעשה את הדבר כשהוא יוכל לעשות אותו.
כשהוא לא מסוגל זה כנראה בגלל שהוא לא מווסת מספיק.
כנראה זה כי הוא סחוט מנטלית ולא נשאר לו כוח.
אולי זה כי הוא עבד קשה למסך כל יום, והוא גמור ולא נשארו לו עוד כוחות לשיתוף פעולה ובקשות נוספות.
זה אולי כי הוא לא מצליח להשתמש בתפקודים הניהוליים שלו ברגע זה.
זה אולי כי הוא לא בסדר עכשיו בפנים.
זה אולי כי הוא עצוב מדי כרגע.
זה אולי בגלל שהוא פרפקציוניסט והוא לא חושב שהוא יכול לבצע את מה שמבקשים ממנו כמו שצריך כרגע.
זה אולי כי כואב לו הראש כרגע מרוב גירויים חושיים.
אולי זה בגלל חרדה.
אולי זה כי הוא למד שעל טעויות מענישים כאן.
אולי זה כי הוא רגע לפני שאטדאון**.
זה יכול להיות כל אחד מהדברים האלו או כולם יחד.
כשהילד שלי לא משתף פעולה ועושה את מה שמבוקש ממנו זה כי הוא לא מסוגל ברגע זה, לא כי הוא לא רוצה.
אל תעשו את הטעות של לחשוב שהילד שלי פשוט לא מתאמץ מספיק.
הוא מתאמץ יותר משאי פעם תדעו.
* Kids do well if they can
** שאטדאון (Shutdown) הוא ביטוי למצב שאוטיסטים יכולים להיקלע אליו במצבי סטרס. הסבר מפורט יותר קיים כאן
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה