זה השלב בו אני מתחילה להרגיש את ההשפעה של הטיפול על הפרספקטיבה שלי, על האופן בו אני מתמודדת עם הקשיים הרגילים, על הדרך בה אני תופסת את עצמי בכל התמודדות.
שבוע לחוץ עם מבחן מלחיץ, שינויים שדרשו ממני גמישות והתגייסות והצלחתי (גם במבחן קיבלתי 90, מפרגנת לעצמי גם פה).
אז מה בעצם היה מבחינת הטיפול?
המפגש נסוב סביב סגירת נושא הרצייה וחקר צרכים. אם לפשט את הנושא, דברים שמתקשרים לערכים שלנו ולדברים שחשובים לנו מאפשרים לנו להתגייס אליהם יותר בקלות מאשר אם היינו צריכים לעשות את אותה פעולה בעצם אבל בלי החיבור הזה.
דוגמא קלאסית עבורי היא הכנת אוכל. אם אני צריכה להכין אוכל רק לעצמי הסבירות שאדחה את זה כל הזמן, אתקשה להחליט מה להכין, להתארגן על ההכנה, להתחיל את הבישול עצמו מאוד גבוהה מאוד. רוב הסיכויים שבכלל אחליט לנשנש או להתפשר על משהו שלא דורש ממני הרבה משאבים.
איפה זה אחרת?
כשאני צריכה לדאוג לארוחת לילדים, לבן הזוג, כשאני מארחת. אותה מטלה במהותה (לבחור מה להכין, להתניע את עצמי להתחיל את ההכנה, לעשות את זה עד הסוף) יותר קלה ואפשרית.
במסגרת המפגש ביצענו ניתוח של אלו דברים לא דורשים ממני הרבה משאבים? איך זה מתקשר אל רצייה והערכים שלי? האם המטרות שלי מחוברות אל הרצייה שלי? איך אפשר להשתמש ברצייה כאסטרטגיה למעשה?
צרכים הם לא רק פיזיים. כבודם של הצרכים הפיזיים מונח במקומם (וחלק מהעבודה שאני עושה בקוג פאן זה להפסיק להזניח את המימד הזה) אך צריך לזכור גם את הצרכים הרגשיים שלנו, מימוש העוצמות שלנו והצורך שלנו גם להיטען ולהשקיע בפעילויות שמטעינות אותנו.
כל אלו חייבים לקבל מענה וביטוי בחיינו כדי שנוכל להגיע למקום שבו אנו מרגישים טוב.
אלו גם תחומים שחלקם לפחות לא זוכה להתייחסות הראויה בחיינו, כמו הצורך האמיתי להטעין את עצמנו, להימנע משחיקה.
זה גם חלק מתהליך הקוג פאן, להקדיש את המפגש, את הזמן והמקום לחשוב רגע ולחקור את הצרכים שלי. מה אני צריכה בכל תחום, איך אני היום מבחינת מילוי הצרכים? מה מטעין אותי? איך אני יכולה להשקיע יותר בפעילויות שממלאות אותי יותר?
מפגש עמוס תובנות אישיות עבורי.
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה