עם תחילת היחידה השניה (מזכירה שמפגש 11 היה סוף היחידה הראשונה) התחלנו לעשות יותר ניטור וניתוח התנסות תפקודית, והמבחן הקרב בסטטיסטיקה (המבחן האחרון בתואר יש לציין) הוכיח את עצמו כמקרה מבחן מעניין וחשוב להתנסות.
בסוף אותה תבנית, בצורה פשטנית יותר ומנטלית, היא מה שמלווה אותי היום לאחר התהליך ומה שבעצם מאפשר לי להתמודד טוב יותר עם הפרעת הקשב שלי (כמו בפוסט המזוודות).
המטרה הייתה לעשות ניטור על הלמידה למבחן הקרב בסטטיסטיקה. לרוב כשאני מתחילה ללמוד למבחן אני יושבת ומפרקת את החומר והתרגול למשימות בTo Do List (שהוא גם סוג של תומך זיכרון) ואז מתחילה ללמוד ולתרגל. המשימה שלי הייתה לבנות בעצם את אותה רשימת ניטור לחומר ולהתחיל את המשימות.
שמתי לב שמאוד קשה לי להתחיל את המשימה. אז החלטתי להתחיל בהערכה על המשימה עצמה. למה קשה לי? מה מונע ממני להתחיל? ופה פתחתי את המודל של בראון איתו אני עובדת עם המרפאה בעיסוק בקוג פאן, והתחלתי לנתח לבד מה אני מרגישה.
כל זה בעצם נכנס אל תוך התחקיר שעשינו במפגש 12 ובו עברנו גם על הניתוח שעשיתי בעצמי כחלק מהניסיון להתמודד עם המשימה.
היה כאן עניין של אקטיבציה. אני רוצה לעשות תוכנית, אבל לא מצליחה לגרום לעצמי לעשות אותה. מה עובד לי כשאני מתקשה בלהתחיל משימה? בהרבה מקרים, לחתוך אותה למשימות קטנות ולהתחיל ממשימה קטנה ראשונה, לא להסתכל על הכל.
אז הTo Do List צומצם מלארגן את כל הלמידה, ללארגן את הלמידה לשבת ולראשון. זהו, הרבה פחות מאיים. לא לעבור על כל הנושאים, רק על ההתחלה.
כחלק מתחקור האירוע, עוברים על היבטים שונים שלו. איפה היה? בבית. מה המשאבים הניהוליים לביצוע המשימה?
1. תכנון מראש והתארגנות – תכננתי לשבת ללמוד אחרי שהילדים ילכו לישון בערב ושאהיה אחרי ארוחת ערב. תכננתי מהבוקר. תכננתי מתי לקחת את האטנט (שעון מעורר בטלפון). 2. כוח. 3. פוקוס (יותר מהאטנט מאשר מתוכי). התעסקתי במשהו בידיים בזמן הלימוד – עזר לי להתמקד/להתרכז.
מה בי תרם להצלחת האירוע? מה היו הגורמים שלא היו תלויים בי? מה למדתי מהאירוע? מה אני רוצה לשמר/לשפר לאירוע דומה בעתיד?
בכלל, היכולת לעשות "עצור" ולשבת לנתח ולהבין מה לא עובד לי, ומה כן יכול לעבוד לי ותרגול המיומנות הזאת היה לב התהליך עבורי ומה שבאמת נשאר לי ומאפשר לי את השיפור גם אחרי שסיימתי את התהליך.
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה