ילדים מינקות מסתמכים עלינו ההורים לדאוג להם בתחומים שהם לא יכולים עדיין. בהתחלה זה הכל, הזנה, הירדמות, ועוד. עם הזמן הילד גדל, מתפתח ונהיה יותר עצמאי אבל עדיין מסתמך עלינו לעזור וללמד אותו כל כך הרבה דברים. כשמדובר בילד עם הפרעת קשב, הוא צריך אפילו יותר תמיכה ללמוד איך לווסת את עצמו, איך לארגן את עצמו ועוד.
כל אלו נקודות שכשההורה בעצמו מתמודד עם הפרעת קשב, יותר קשה לנו לעשות. אלו תפקודים שגם אצלנו נפגעים, ומקשים על ההתנהלות היום יומית שלנו עם עבודה, בית וגידול ילדים. עכשיו גם לעזור לילד שלנו להתנהל עם הפרעת הקשב של עצמו?
וזו שאלה לא פשוטה, איך עושים את זה? איך מתמודדים גם עם ניהול ההפרעה של עצמנו, וגם עם ניהול ההפרעה של הילדים שלנו? לא פשוט להיות מבוגר עם הפרעת קשב בעומס החיים שלנו, ולהוסיף לזה ילד זה אתגר בפני עצמו.
כאימא עם הפרעת קשב, אימא לקטנטנים עם הפרעת קשב וכבת לאישה עם הפרעת קשב שעוזרת גם לה, יש כמה נקודות שחשוב להכיר וששיפרו את חיי וחיי משפחתי מאוד.
הפוסט הזה עוסק בטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב, כלומר בעצמנו ולא בטיפול בילדים. על טיפול בילדים קטנים עם הפרעת קשב יש כאן.
טיפול וניהול הפרעת הקשב שלנו
מכירים את משל מסיכת החמצן? במטוס, בהנחיות החירום, מציינים שקודם כל המבוגרים צריכים לעטות את המסיכה על עצמם ורק אז להתפנות לשים לילדים ולעזור למי שמתקשה סביבם.
ההיגיון דווקא מאוד פשוט. בהיעדר חמצן, אי אפשר לתפקד. אם נשים את המסיכה על הילד קודם ואז נתעלף, לא באמת נוכל לעזור לו יותר ולא יהיה מי שיעזור לנו. קודם כל דואגים לעצמנו שנוכל לתפקד, ואז דואגים לאחרים. אחרת בניסיון לדאוג לאחרים ייצא שנשאיר את עצמנו מחוסרי הכרה ואת הסביבה ללא עזרה.
הרבה פעמים כהורים אנחנו רגילים לתעדף את הילדים שלנו. קודם שהם יאכלו, קודם שהם יהיו בסדר. אנחנו נסתדר אחר כך. זה אולי נכון למשהו נקודתי כמו ארוחה, אבל לא נכון לדברים כמו החיים שהם יותר מרתון ודורשים מאיתנו יותר לאורך זמן.
אז איך מתחילים?
קודם כל, אם אתם חושדים שיש לכם הפרעת קשב ולא אובחנתם, לכו לאבחון. יש כאן מדריך לאבחון מבוגרים, והוא יותר פשוט ממה שנדמה לכם. האבחון חשוב גם כדי לוודא שזו הפרעת קשב ולא דברים אחרים, לצורך ולידציה אישית ומהסביבה (יש הבדל גדול מניסיוני בין "כנראה יש לי הפרעה" לבין "יש לי הפרעה", הוודאות הזאת משנה גם את היחס שלנו כלפי עצמנו. על למה כדי לאבחן הפרעת קשב גם בבגרות).
וכמובן, האבחון חשוב על מנת לקבל טיפול. חשוב לציין שסוגית הטיפול בהפרעת קשב היא נושא שלם בפני עצמו וצריך להיות מתאם לכל אחד בנפרד בהתאם לצרכים שלו ולאורך החיים שלו. יש מגוון של אפשרויות טיפול שרובן דורשות אבחון רשמי בין אם תרופתי, ריפוי בעיסוק, התנהגותי ועוד. אין מה להימנע מאבחון מתוך הנחה לגבי אופי הטיפול מראש כי בסוף כל הרעיון של טיפול הוא להתאים אותו אליכם.
בנוסף, גם אם ישנה אבחנה של הפרעת קשב, כדאי בכל מקרה לגשת לרופא לבדיקות דם תקופתיות. דברים כמו אנמיה למשל יכולים לפגוע בריכוז ובתפקוד שלנו ולהחריף את הקשיים בתחום הקשב והתפקודים הניהוליים.
אני מאובחן/ת, אני טובע/ת, מה עושים?
קודם כל, מבינה את התחושה מאוד. אתם לא לבד בהרגשה הזאת והיא משותפת להרבה אנשים עם הפרעת קשב. רובנו גם מתעדפים את הטיפול של הילדים על פני הטיפול בעצמנו, ומוצאים שבין הפרעת הקשב, הבית, הילדים, הטיפולים והעבודה אנחנו לא מסוגלים לטפל בעצמנו פשוט. אין לנו משאבים, אנחנו קורסים וטובעים.
טיפול בילדים דורש לא מעט משאבים. כשצריך גם לעזור להם עם קשיים נוספים, כמו הפרעת קשב, זה דורש אפילו יותר משאבים.
כמו עם הסיפור עם מסכת החמצן, כשאנחנו לא מטפלים בעצמנו, בסוף גם היכולת שלנו לטפל ולתמוך בילדים שלנו ולספק להם את הצרכים של הבית והכל, תיפגע. זה הרבה פעמים נוגד את האינסטינקט שלנו, ולכן חשוב להזכיר לעצמנו שאנחנו עושים את זה גם כדי שנוכל להיות שם יותר בשביל הילדים.
כן, זה אומר להקדיש זמן לאבחון, לטיפול שלנו (אישית עשיתי קוג פאן בזום וזה מאוד התאים לי והשתלב בשגרת העבודה שלי), זה אומר גם להקדיש כסף ולפעמים גם לעשות את השיקול הכלכלי בין כל הטיפולים ולא לשים את עצמנו בסוף הרשימה.
זה מרגיש כאילו זה בא על חשבון הילדים אבל האמת היא שההיפך הוא הנכון. מחקרים בתחום דווקא מראים שהטיפול בהורה לבד, כבר משפר גם את המצב של הילד, ויש בזה מן ההיגיון. הורה עם הפרעת קשב, שלמד אסטרטגיות יעילות יותר להתמודד עם מטלות ארגון וסדר, גם יותר פנוי לעזור לילד וגם מנחיל את הידע והניסיון שצבר.
הורה שמווסת את עצמו יותר טוב, גם יותר פנוי לעזור לילדים שלו לווסת את עצמם ולהתמודד. אנחנו מהווים דוגמא טובה יותר ויותר פנויים אליהם.
חשוב להכיר את היתרונות שטיפול בעצמנו גם לנו וגם לילדים שלנו, על מנת שנוכל לתעדף את הטיפול בעצמנו. בלי זה, יהיה מאוד קשה לצאת מהמקום בו אנו שוקעים וטובעים. למרבה הצער, כשההפרעה לא מטופלת ומנוהלת, יש לה גם השפעה שלילית עם הבית והמשפחה מה שגם רואים היום המחקרים.
אפשרויות טיפול
אפשרויות הטיפול בהפרעת קשב נחלקות לסוגים שונים ולתחומים שונים. אין טיפול אחד או אסטרטגיה אחת שמתאימה לכולם, וכל אחד מוצא את מה שעובד עבורו (מה שגם עם השנים, סביבה שונה ודרישות שונות יכול להשתנות) ומתאים לו. לפעמים זה מערב תהליך של למידה ושל ניסוי וטעיה.
חשוב לי לציין שגם אם יש טיפול תרופתי יעיל, ברוב המקרים לא כדאי להסתמך גם עליו וללמוד איך להתמודד עם ההפרעה גם בכלילם נוספים. השילוב הכי יעיל הוא בדרך כלל גם של טיפול מהתחום ההתנהגותי שמלמד להתנהל איתה יותר טוב יחד עם הטיפול התרופתי שמפחית את התסמינים.
טיפול תרופתי
הטיפול הכי מוכר להפרעת קשב הוא הטיפול תרופתי. הדגש של הטיפול הוא הפחתת תסמיני הפרעת הקשב לרוב על ידי הגברת זמינות של מוליכים עצביים במוח שנמצאים בזמינות נמוכה יותר אצל הסובלים מהפרעת קשב. הטיפול התרופתי הנפוץ הוא טיפול בתרופות ממריצות מסוימות, שמשפיעות למספר שעות, אך חשוב להכיר שקיימות משפחות נוספות במידה והן לא מתאימות, ושבמקרים כאלו כדי להתייעץ עם הרו
לפעמים יוצא שלוקחים את התרופה לעבודה, אבל היא לא מספיקה ל"משמרת שניה בבית ומשאירה אותנו אחר הצהריים עם הבלאגן של הפרעת הקשב בראש וקשיי הקשב וההצפה בבית, ומרגיש הטיפול לא מספיק. במקרים כאלו, אפשר לנסות לראות מה קורה אם לוקחים את התרופה מאוחר יותר, או להתייעץ עם הרופא לגבי תרופות ארוכות טווח או פתרונות אחרים שיכולים להתאים ולראות אם זה עוזר.
טיפולים תפקודיים והתנהגותיים
אלו טיפולים שהדגש בהם הוא על למידה של אסטרטגיות להתמודדות טובה יותר עם הפרעת הקשב. הם אינם מפחיתים את התסמינים, כמו שהם מכוונים להתמודדות טובה יותר עם התסמינים.
קוג פאן הוא טיפול שנעשה עם מרפאה בעיסוק, ודגש שלו הוא תפקודי סביב הבנה של הפרעת הקשב שלנו, איך היא עובדת ואיך להתמודד עם זה.
טיפול CBT אצל מטפל רגשי מוסמך שמתמחה גם בהפרעת קשב, שם יותר דגש על היכולת לעשות עצור (מה שגם נפגע בהפרעת קשב) ולזהות את ההפרעה ולהתמודד איתה. מדובר בטיפול רגשי ובטכניקה שיעילה לתחומי הוויסות והחרדה, אך לא מעט מדווחים גם על שיפור בהתמודדות עם הפרעת הקשב איתה (חשוב לוודא שהמטפל מתמחה גם בהפרעת קשב ויודע להשתמש בCBT בהקשר של הפרעת קשב).
ישנם גם מאמנים / קואצ'רים בתחום הפרעת הקשב אך בהקשר הזה אציין שהשוק פרוץ מבחינת הכשרות, וכדאי לבדוק טוב את בעל המקצוע, ההכשרה וההמלצות אם בוחרים ללכת לכיוון הזה.
אחד האתגרים הגדולים בטיפולים כאלו אבל הוא זמן. כשגם ככה טובעים ואין זמן, איך מכניסים עכשיו עוד טיפול שבועי? גם אם מדובר בטיפול ממוקד של מספר חודשים.
חשוב להגיד שהרבה מבעלי המקצוע היום מקבלים גם בזום למי שמתאים. לי היה נוח להתחיל את ימי שני לפני העבודה בזום קוג פאן. בלי נסיעות והקושי להתארגן ולחזור מפגישות, זה מאוד הקל עליי למצוא את הזמן לטיפול. כדאי לבדוק אם אפשרות כזאת מתאימה לכם ולבעל המקצוע.
לסיכום
על מנת שנוכל לדאוג לאחרים, עלינו לדאוג קודם כל לעצמנו. על מנת שנוכל להיות הורים טובים לילדים (עם או בלי הפרעת קשב) אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו.
ולפעמים זה אומר לתעדף את הטיפול בעצמנו, כמה שזה לפעמים נוגד את האינסטינקטים והחינוך שלנו. אבל זה חשוב. בשביל הסביבה שלנו ובשביל עצמנו.
אל תוותרו על עצמכם.
קישורים
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה