ויתרתי על הנקה, בשביל אטנט. חרף כל הפרסומות, כל הקידום להנקה, האופן בו זה מקיף כל אימא לעתיד ואימא טריה שרק יושבת בטיפת חלב ומוקפת בפרסומים מכל עבר, קיבלתי החלטה נגד הזרם בשני מובנים עם התינוק החדש שלי.
הערה לפרסום מחדש: ישנם רופאים המאשרים אטנט בהנקה, מאחר ויש מחקרים המראים שכמות החומר הפעיל שעוברת בהנקה קטנה מאוד. ישנם רופאים שמרנים יותר. אם את לא בטוחה, תמיד אפשר לבקש חוות דעת נוספת או ליצור קשר עם המרכז הטרטולוגי שהוא הסמכות בנושאי חשיפה לגורמים סביבתיים וחומרים בהריון ובהנקה.
אבל לפני הכל, אני רוצה להזכיר שהפרעת קשב משפיעה על כל אחד באופן שונה, וגם הטיפול התרופתי שמטרתו הפחתת תסמיני הפרעת קשב.
ההחלטות וקיבלתי, והרציונל מאחוריהם הם החלטות שמתאימות לי, לנסיבות החיים שלי, להפרעת הקשב האישית שלי והאופן בו אני מנהלת אותה. היא לא נכונה לכל אחת מן הסתם. אבל אולי מערך השיקולים שלי ייתן למישהי חומר למחשבה.
אז המובן הראשון בו ההחלטה נגד הזרם, נמצא בעצם ההחלטה לא להניק.
יש נשים שבוחרות לא להניק כמובן. יש גם נשים שלא מצליחות להניק, ושתי הקבוצות יכולות להעיד שהאווירה ומה שמשדרים לנשים מבחינת מה נכון הוא שהנקה צריכה להיות השאיפה, כמה שיותר (ואם לא הנקה אז שאיבה).
החל מטיפת חלב שמלאה בפוסטרים על הנקה, קבוצות אינטרנט, מדריכות הנקה שמבקרות פעמיים ביום במחלקת יולדות, בכל מקום אימא טריה שומעת על כמה זה חשוב, נשים מכנות חלב אם "הזהב הלבן", התייחסות להנקה כאל הדבר הכי חשוב שאם יכולה להעניק לתינוק.
אולי לא כולם שמים לב לאווירה הזאת, אבל כאימא שמאוד התקשתה להניק את הילד הראשון ומאוד רציתי, הפכתי למאוד מודעת לכמה זה בכל מקום, בכל שאלה אצל הרופא או האחות, בכל מרחב אימהות. תחושת ההחמצה מאז עדיין צרובה אצלי, והחלטה כזאת היא לא פשוטה עם כל המסרים שספגתי גם מהסביבה וכמה זה חשוב ממש אתאמץ ואנסה. אפילו קצת.
רק שיש דברים יותר חשובים בעולם המודרני מהנקה וחלב אם. התפקוד שלי כאימא שכבר יש לה שני ילדים לא גדולים שצריכים אותי בנוסף לתינוק שלישי. היכולת שלי לתפקד עבור כולם, לא להיות מוסחת יותר מדי ולשרוף עוד סיר, היכולת שלי לדאוג גם לעצמי.
להיות פנויה גם רגשית לילדים שלי, לא להיות מוצפת. הקשיים של הפרעת קשב בנוסף לעייפות ולעומס של האימהות הופכים את הכל למאתגר יותר, ולתרופות להפרעת קשב יש את הפוטנציאל להפוך את זה ליותר שפוי ולאפשר לי להיות אימא פחות לחוצה, פחות מוצפת ויותר נוכחת.
המובן השני זה שקיבלתי את ההחלטה הזאת על מנת לקחת תרופות להפרעת קשב.
טיפול תרופתי על סוגיו להפרעת קשב הוא הטיפול היחיד הקיים היום שמפחית את התסמינים של הפרעת הקשב.
טיפול תרופתי להפרעת קשב לא מרפא הפרעת קשב, הוא גם לא תרופה מצילת חיים אבל הוא בהחלט יכול לשפר משמעותית את איכות החיים של מי שיש לו הפרעת קשב.
עם זאת, היחס אליו בחברה הוא רחוק מחיובי (נגעתי בזה קצת בפוסט על אייביליזם). בגלל שרוב הציבור לא מודע לכמה הפרעת קשב היא הפרעה שמשפיעה על כל תחומי החיים, והרבה פעמים מקשר בין הפרעת קשב ולימודים אבל לא בין הפרעת קשב ולקשיים של "מבוגרים".
בנתיים ההחלטה לקחת אטנט במקביל לטיפול בתינוק קטנטן הוכיחה את עצמה כנכונה. ושוב, כמו החלטות רבות בניהול הפרעת קשב – אין תשובה אחת נכונה לכולן.
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה