תפוח אדמה בהפרעה

"תעשי רשימה" זו אחת העצות הנפוצות למי שיש הפרעת קשב. חלק יעידו שזה שינה את החיים שלהם, חלק יגידו שזה סתם סיבך את החיים שלהם, לא עשה כלום ולכל היותר הכניס אותם ללחץ.

האמת היא שיש כמה מתודולוגיות של עבודה עם רשימות, ושימושים שונים לרשימות. הפוסט הזה הוא על איך אני עובדת עם רשימות תלויות זמן (יומי, שבועי וחודשי), מה עובד לי ולמה זה עובד לי, ואולי זה ייתן לחלקכם רעיונות.

הרשימות נכנסו לחיי לאחר תקופה ארוכה של הרגשת פול גז בניוטרל. כל היום מתרוצצת, עושה, עומלת ומגיעה לסוף היום ומגלה שעם כל העבודה הקשה, לא באמת הצלחתי להשיג שום דבר היום ממה שרציתי.

לחלופין, הרגשה הפוכה שאני בתוך ערפל ומוקפת צללים, מנסה להבין מה אני אמורה לעשות עכשיו אבל הצללים חומקים ממני כל הזמן. אבודה בתוך הראש של עצמי.

אסייג שבהפרעת קשב אין משהו אחד שמתאים באופן גורף לכולם. מה שיש כאן עובד לי, ואולי יתאים לכם ואולי לא. תמיד לזכור שאי אפשר להשליך לגמרי מהחוויה שלנו לשל אחרים ובעוד אני תמיד בעד לנסות אסטרטגיות חדשות, לא כל דבר שניסיתי עבד לי.

זה גם אומר שייתכן שיש דברים שעובדים לכם מצויין, אבל שאני כותבת שלא עבדו לי, ובהחלט ייתכן שניסיתם דברים כאן שלא עבדו לכם.

קודם כל, מה המטרה של הרשימה?

מה זאת אומרת, מה המטרה? נו, לעשות דברים וזה. לא? אבל לפעמים זה מצליח לי ולפעמים לא.

אחד הדברים שקוג פאן עזר לי בו, זה ללמוד איך לדייק את האסטרטגיות שלי, להבין למה דברים מסוימים עוזרים, אחרים לא, או עוזרים אבל לא למה שלשבתי שיעזרו.

גם כאן, הגדרה של ציפיות מהרשימה חשובה כדי להבין אם ואיך אפשר להשתמש בה, האם היא בכלל אפקטיבית?

אני משתמשת ברשימות לשתי מטרות:

1. ארגון – כשאני כותבת רשימה זה מכריח אותי לקחת את הצללים המעורפלים שבראש שלי, ולגרום להם לקבל צורה מוחשית וברורה. זה מכריח אותי לענות על לא מעט שאלות.

מה אני רוצה להשיג היום בעצם?

מה הדגש שלי השבוע?

מה קורה החודש?

אילו דברים צריכים את תשומת ליבי ואילו דברים אני רוצה לעשות?

עצם התהליך של כתיבת הרשימה מאוד מועיל לי בתחום של הארגון.

2. תומך זיכרון עבודה – המטרה השניה של הרשימות היא להזכיר לי כל הזמן מה רציתי לעשות, מה היה יותר חשוב לי ומה פחות. זה מאפשר לי להתמקד בדברים הכי חשובים קודם, ולא להתפזר על פני כל המרחב. יש לי אליפות בעולם בלעשות 50% מכל דבר ולא לסיים כלום.

דברים הרשימות לא עושות: גורמות לי לעשות דברים. זה יזכיר לי שרציתי להתאמן, זה לא מה שיגרום לי להתחיל את האימון למשל. זה יזכיר לי שרציתי לדבר עם ביטוח לאומי, זה לא יגרום לי להתקשר ולהמתין ולהתמודד עם השיחה המעיקה. לבצע דברים שקשה לי לבצע אני צריכה אסטרטגיות אחרות.

מיקום זה הכל אצלי כשמדובר בתומכי זיכרון

שתי רשימות אצלי מוגדרות עבורי גם כתומכות זיכרון, רשימת המשימות היומית והלו"ז החודשי. עבורם הדבר הכי חשוב זה הנראות. שנים הוצאתי כסף על דברים כמו יומנים שלא באמת הצלחתי להתמיד בהם לאורך זמן.

שימוש בדברים כמו יומן למשל דורש ממני גם לזכור שיש לי יומן, וגם לזכור לפתוח אותו. רשימה שנמצאת במקום אחר מבחינתי לא קיימת ואני אשכח ממנה. אני חייבת הרשימות שלי יהיו במקום בולט.

כשאני עובדת (כרגע בחל"ד) זה על שולחן העבודה, ליד המקלדת. בחופשת הלידה העברתי אותה לשולחן הקפה ליד הספה, איפה שאני מבלה הרבה מזמני בהאכלות, הרדמות, ונמצאת בצומת של המטבח, סלון ומעבר לחדרי הבית. בקיצור, מקום מרכזי שאני בו הרבה.

מסיבה זו אפליקציה של רשימות גם פחות עובדת לי לתמיכה בזיכרון כי אני צריכה לזכור לפתוח אותה.

כשהייתי סטודנטית צעירה, הייתי כותבת את כל המטלות על פתקים דביקים, לכל קורס היה צבע אחר ועל כל מטלה הייתי כותבת את תאריך ההגשה שלה והדבקתי אותן על המסך, מסודרות לפי תאריך ההגשה.

תעדוף, או לגרום לעצמי להתמקד בעיקר כלא בא לי

המטרה של תעדוף כחלק מהפן של ארגון זה לגרום לי להשקיע יותר מאמצים בסיום משימות שמתועדפות גבוה ולא לקפוץ מדבר לדבר, להתיש את עצמי ולא לסיים כלום בסוף.

מעבר לכך, רשימה אחת של כל מה שאני צריכה ורוצה לעשות היא דבר מאוד מאיים. היא יכולה להתמלא בהרבה פרטים, ובסוף מרוב דברים לעשות היא יכולה להביא לשיתוק שזה די ההיפך ממה שאנחנו רוצים.

הלו"ז השבועי שנערך בימי ראשון בבוקר (או מוצאי שבת לפעמים) הוא חלק חשוב ביכולת שלי לתעדף גם ברמה היומית. אני מגדירה לעצמי מה הדבר הכי חשוב השבוע, ואילו עוד דברים חשובים לי ומשם אני יכולה לגזור את המשימות היומיות יותר בקלות, ולתעדף את האנרגיה שיש לי באופן יעיל יותר.

לתכנן את יום ההולדת לבן הזוג עוד חודשיים צריך לקרות, זה גם כיף אבל המטלה להגשה עוד שבועיים חשובה יותר, מסמכים לועדת זכאות ואפיון עוד חודש זה מעיק אבל דחוף יותר.

הלו"ז היומי בתורו מארגן לי את היום ועוזר לי לא לסטות מהנתיב (ולזכור מה הנתיב גם). את הלו"ז היומי אני משתדלת לערוך עם הקפה של הבוקר. גיליתי עם הזמן שמה שעובד לי הכי טוב אלו פנקסי רשימות שיש בהן כבר חלוקה מובנית ומאוד ויזואלית ל"צריך לקרות היום", "כדאי להספיק", ו"יידרש נס כדי שזה יקרה".

המשימות היומיות מוגדרות לרוב תוך היוועצות בלו"ז החודשי, כדי לזכור להכניס אליו דברים כמו תורים ופגישות, והתיעדוף שהגדרתי בתחילת השבוע.

יש שיטות שונות לתיעדוף. אחד הדברים שמשותף לכולן זה שאי אפשר שהכל יהיה דחוף. יש שיטות שבהן מסמנים את המשימות הכי חשובות ב A אבל אי אפשר שיהיו יותר מ3. אפשר להגדיר עד 5 משימות ברמת חשיבות B, והשאר בעדיפות C. מגבלות כאלו מכריחות אותנו להיות מציאותיים. לא הכל דחוף באותה מידה, ולא תמיד נוכל להספיק הכל.

פירוק לגורמים

"לנקות את הבית" על פניו נשמעת משימה לגיטימית, אבל בפועל היא מורכבת מכל כך הרבה שלבים וחלקים שאני יכולה בקלות לנקות 50% מכל חדר ואף פעם לא לסיים את הניקיון. אחד המצבים מהם בעצם ביקשתי להימנע.

משימות שהן רב שלביות הן משימות שאני צריכה לפרק. זה לא לנקות את הבית, זה לנקות את האסלות, לשטוף את הממ"ד, לנקות את השיש של המטבח. גם כאן התיעדוף חשוב, מה יותר חשוב לי/יותר קל לי לסיים היום במידה ולא אוכל לסיים לנקות את הבית מכל סיבה שהיא?

גם משימות כמו "הגשת תביעה לביטוח לאומי" היא משימה שמורכבת ממילוי מסמך אחד, מסריקת שלושה מסמכים אחרים, ורק אז הגשת התביעה באתר. כל שלב כזה הוא משימה בפני עצמה (ואז גם הסיכוי יותר גדול שגם אם לא אגיש את התביעה, לפחות השלמתי את הצעדים לשם)

כל יום הוא יום חדש

הייתי רוצה להספיק הכל. אין כמו רשימה ארוכה, כולה מסומנת כדי להרגיש טוב עם עצמי. אבל במציאות זה לא תמיד יקרה וברוב הימים לא אגיע לתיעדופים הנמוכים יותר.

קודם כל, זה בסדר. המטרה של הרשימה היא לעזור לי. אם הרשימה מלחיצה אותי, סימן שמשהו לא עובד בתצורה הנוכחית.

נגמר היום? הרשימה נגנזת. מה שהספקתי נהדרס מה שלא לא נורא. משימה לא עשיתי אתמול צריכה להיעשות אז היום? אין בעיה. רושמים אותה מחדש. לא נשארים עם הרשימה של אתמול.

הסיבה לכך היא שהתעדוף לא רלוונטי ברשימות מתמשכות, ובמקום לעזור לנו לזכור ולדייק, הרשימה מתחילה לייצר רעש. דברים שהסתיימו לפני כמה ימים תופסים מקום ברשימה וממלאים את העין, משהו שאולי היה חשוב שבוע שעבר מתגלה כפחות רלוונטי ודחוף השבוע אבל עדיין תופס מקום גבוה ולפעמים הרשימה מתמלאת כל כך שרק מלראות אותה אפשר לבכות.

יום חדש, רשימה חדשה. שבוע חדש, רשימה חדשה. משימה שנגררת כבר הרבה זמן היא משימה שצריכה הערכת מחדש כי משהו לא עובד לנו איתה. אולי צריך לפרק אותה, אולי היא מאיימת וצריך משהו שיגרום לנו לעשות אותה. כשכל יום מתחילים רשימה חדשה, זה עוזר לשים לב למשימות כאלו.