תפוח אדמה בהפרעה

כחלק מהפרוטוקול של קוג פאן, יש גם את המפגש הזוגי. המפגש הוא איתך ועם עוד אדם משמעותי בחייך, לא בהכרח בן או בת זוג. לסביבה שלנו יש השפעה רבה על ההתמודדות שלנו עם הפרעת הקשב, וזה כולל גם את האנשים בסיבתנו. עבורי, בן זוגי הוא אחד הנכסים הגדולים שלי ועמוד תווך שאני נשענת עליו לעיתים תכופות, וזה נכון גם בהתמודדות שלי עם הפרעת הקשב.

גם אם לא נוכח באופן פעיל בפגישות, הוא כן היה חלק מתהליך הקוג פאן מהצד, חלק מהמשימות והאסטרטגיות שלי כוללות להיעזר בו, ועבורי היה הכי טבעי לערוך את הפגישה הזוגית איתו.

הפרעת הקשב שלי היא משהו שדיברנו עליו בינינו בעבר, ומאז תחילת הטיפול היה נוכח אפילו יותר כמובן. ועדיין, יש יתרונות ביכולת לדבר על ההפרעה ועל התהליך כשגם המרפאה בעיסוק נוכחת כדי לעזור לתווך. רובנו סוחבים לא מעט מטענים רגשיים סביב הפרעת הקשב, וגם מטענים בתוך הקשר עצמו ונוכחות של גורם נוסף המתווך הופכת את זה למשמעותית קל יותר, לפחות עבורי.

המפגש החל כשאני בעצם מציגה את ההתנהלות שלי מול ההפרעה דרך מודל אדם-עיסוק-סביבה. מה טוב בהפרעת הקשב שלי, מה פוגע בי ובנו בהפרעת הקשב שלי. הוא גם שיתף את הדברים הטובים שהוא רואה, ואת הדברים שיותר קשה לו איתם.

דיברנו הרבה על התהליך. על כך שהרבה פעמים, מדובר בניסוי וטעיה. אני לא יודעת מראש איך אסטרטגיות שונות יעבדו, והרבה פעמים רק אחרי שאני מנסה אני יכולה לנתח ולראות אם זה התאים או לא ולמה. אילו דברים תומכים בי, מה עוזר לי להצליח בדברים שונים. מטרות שעדיין יש לי ואני לא מצליחה לממש עדיין.

המפגש הזוגי בעצם אפשר לקחת צעד אחורה, ולסקור את כל התהליך שעברתי גם מהרגע שאובחנתי, וגם את התהליך שעברתי בקוג פאן. צפו קשיים, אבל גם הצלחות והערכה ובסך הכל המפגש הזה הותיר אותי בתחושה טובה וחיובית, ועזר לי להרגיש שאני באמת מתקדמת, ומצליחה להתנהל טוב יותר עם ההפרעה ושיש לי על מי לסמוך.