תפוח אדמה בהפרעה

פעמים רבות כשמתנהל דיון על טיפול תרופתי בהפרעת קשב, יימצא מי שיזרוק לדיון "מדובר בכלל בסמים", "זה לא תרופה, זה לא מרפא", "אין הבדל בין אטנט לקוקאין".

אז ננסה לעשות קצת סדר מה תרופות לטיפול בהפרעת קשב הן כן, מה הן לא (הן לא מטוס, אני יכולה להרגיע אתכם כבר עכשיו) ולפרק קצת את ההפחדות הגדולות סביב הנושא הזה.

אני אציין גם שאני סטודנטית לפסיכולוגיה, ואני מתבססת פה בין היתר על הקורס "פסיכולוגיה פיזיולוגית" והספר "הפיזיולוגיה של ההתנהגות" (כרכים א' וב') מאת ניל ר' קרלסון ומליסה א' בירקט. המהדורה העברית של 2019, בעריכה של רביד דורון.

השפה המקצועית / אקדמית

רוב השיח המקצועי מתנהל באנגלית, ויש לכך השלכות גם מבחינת המושגים בתחום. בשפות רבות ואנגלית ביניהן, אין הבדל בין מה שנקרא להם סמי מרפא וסמי הנאה. בשני המקרים, זה נקרא drug, כפי שבתי מרקחת נקראים drug store.

ההגדרה המקובלת לסם בפרמקולוגיה היא (מתוך הספר): חומר ממקור חיצוני שאינו נחוץ לתפקוד תקין של התאים והמשנה באופן ניכר את תפקודם של תאים מסויימים בגוף כשנוטלים אותו במינונים קטנים יחסית.

ממקור חיצוני הכוונה היא מחוץ לגוף, ומוציא מהכלל את החומרים המיוצרים בגוף והפועלים כשליחים מסוגים שונים. נחוץ לתפקוד תקין הכוונה היא למשל לויטמין b12, לברזל, לחלבונים. חומרים שחוסר בהם פוגע בתפקוד הגוף.

בשפה המקצועית והאקדמית, ההתייחסות לריטלין, אטנט, וכדומה תהיה כאל סמים, אך גם אל אנטיביוטיקה, תרופות להורדת חום וכדומה. במאמרים ההתייחסות תהיה כאל סם, כי זוהי השפה האקדמית.

מאחר ובשפה השגורה שלנו סם היא מילה עם הקשרים שליליים, זה מובן למה זה יכול לעורר רתיעה, אבל צריך לזכור שבהקשרים האקדמיים זו פשוט המילה.

המטרה של ההצהרה הזו, יחד עם שאר ההצהרות שנבחן פה בפוסט, היא פשוטה. לייצר צימוד בין תרופות להפרעת קשב למילים ואסוציאציות שליליות, ולנתק אותן מאסוציאציות חיוביות יותר. לא סתם זו הצהרה שמושמעת הרבה על ידי הכנסייה הסיינטולוגית משנות ה90 שמתנגדת לכל תחום בריאות הנפש.

"אלו חומרים פסיכואקטיביים"

פרמקולוגיה הוא חקר כל הסמים, ופסיכופרמקולוגיה זה ספציפית התחום של סמים שמשנים את תפקוד התאים הכלולים במערכת העצבים (המוח נחשב חלק ממערכת העצבים המרכזית).

ההגדרה של חומרים או סמים פסיכואקטיביים כוללת בתוכה גם סמי מרפא וגם הנאה, וגם חומרים שלא הייתם לוקחים בשביל הכיף ועושים לא מעט נזק ומשמשים במחקרים על בעלי חיים כשחוקרים את מערכת העצבים (כמו המיכוליניום-3).

אז חומרים או סמים פסיכואקטיביים הם חומר ממקור חיצוני שאינו נחוץ לתפקוד תקין של התאים והמשנה באופן ניכר את תפקודם של תאים הכלולים במערכת העצבים כשנוטלים אותו במינונים קטנים יחסית.

זה כולל אולי גם קוקאין, הרואין, ניקוטין, אלכוהול, אבל גם רזרפין ללחץ דם גבוה, תרופות לאפילפסיה, משככי כאבים (לא רק אופיאטים), תרופות לפרקינסון, לדיכאון, לחרדה, וכן גם תרופות לטיפול בהפרעת קשב.

המילה פסיכואקטיבי פשוט מציינת שזה משפיע על תאים במערכת העצבים. במקרים בהם המטרה שלנו היא לשנות את פעולת מערכת העצבים, זה דבר רצוי.

אבל מה, זו מילה מפחידה, ומקושרת בשפה השגורה לדברים שליליים, ומעוררת לא מעט רגש.

הן משנות תודעה/ תפיסה/ פסיכודליים

התשובה הקצרה: הן לא.

אפשר להיכנס ללוליינות מילולית- פסיכולוגית על מה זו תפיסה ומה זו תודעה ולנסות להצדיק את זה.

אבל אם זה לא בהקשר של דיון פילוסופי או פסיכולוגי על תפיסה וקוגניציה, אז התשובה היא לא, תרופות להפרעת קשב אינן משנות תודעה, אינן משנות תפיסה ואינן פסיכודליות.

אבל איך זו תרופה אם הן לא מרפאות הפרעת קשב?

תרופות להפרעת קשב אכן לא מיועדות לרפא את ההפרעה, שהינה מולדת. הן מפחיתות את התסמינים ובכך מביאות להקלה.

ישנם מצבים כרוניים רבים שאיננו יכולים לרפא, אך יש תרופות שיכולות להביא להקלה. ברוב המכריע של המקרים, זו טענה שנטענת נגד תרופות להפרעת קשב ולא תרופות לאפילפסיה, לסיסטיק פיברוזיס (מחלה גנטית שפוגעת בריאות) שפעם לא היו זוכים להגיע לגיל חטיבת ביניים, והיום יכולים לחיות חיים ארוכים. תרופות רבות שנוטלים חולי לב לדוגמא.

יש נטייה להיגרר פה לדיון בלשני, על השורש ר.פ.א. אבל מדובר בדיון מיותר. המטרה של ההצהרה הזו דומה להצהרה ש"ריטלין זה סם". מבחינה טכנית תרופות להפרעת קשב אינן מרפאות אותה, אך זה רק אם ההגדרה שלך לתרופות היא שהחומר צריך לרפא.

במדינת ישראל עם זאת, הן תרופות. הן רשומות במאגר התרופות של משרד הבריאות, ומוגדרות במדינת ישראל רשמית וחוקית כתרופה. כך שכל הדיון על מרפא או לא מיותר, ומטרתו להפריד בין הרעיון של תרופות להפרעת קשב למילה החיובית יותר תרופה.

"אין הבדל בין אטנט לקוקאין"

התשובה הקצרה היא: לא נכון, יש המון הבדלים בין אטנט לקוקאין.

התשובה הארוכה והאקדמית היא שסמים מאופיינים בהשפעותיהם (drug effects), אתרי הפעולה של הסם (site of action) וכן גם בזיקה (affinity).

שני חומרים שונים יכולים להשפיע על אותו נוירוטרנסמיטר, אבל אחד מגביר את הפעילות שלו והאחר מאט אותו למשל.

לכל נוירוטרנסמיטר יש לרוב כמה אזורי השפעה וכמה תפקידים. שני חומרים שמשפיעים על אותו נוירוטרנסמיטר באותו אזור ומגבירים את הפעילות שלו, יכולים לעשות זאת באופן שונה (כמו ריטלין ואטנט)

למעשה אותו חומר יכול להשפיע על אותו נוירוטרנסמיטר באופן שונה באזורים שונים במקרים מסויימים, כמו תרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות.

ברגע שמישהו אומר לכם משהו כמו "x זה בדיוק כמו y", התגובה הכי הגיונית היא: "פה חשדתי".

אז אם באטנט וקוקאין עסקנו, שניהם אגוניסטים (מגבירים את הפעילות) לדופמין, אבל הם נבדלים ביניהם באתרי הפעולה ובפרמטרים נוספים.

ריטלין וקוקאין נבדלים ביניהם גם, כאשר ריטלין משפיע בעיקר בקורטקס הקדם מצחי, לקוקאין יש יותר השפעה גם במערכת הלימבית. שניהם אגוניסטים לדופמין מסוג מעכבי קליטה חוזרת, אבל לא משפיעים אותו דבר על המוח.

אני אוסיף כאן עוד נקודה חשובה: תרופות להפרעת קשב משפיעות אחרת על מי שיש לו הפרעת קשב ומי שאין לו הפרעת קשב (פרק 17 תחת הפרעת קשב מביא גם את המחקרים שמראים על פגיעה בריכוז תחת אטנט למי שאין לו הפרעת קשב לעומת שיפור למי שיש לו).

כך שגם חוויה של מי שאין לו הפרעת קשב ומשווה להתנסויות עבר שלו בחומרים שונים, לא יכול באמת להעיד על ההשפעה למי שכן יש לו הפרעת קשב.

"זה ממכר"

תרופות להפרעת קשב משפיעות אחרת על מי שיש לו הפרעת קשב ומי שאין לו.

בעוד למשפחת הממריצים יש פוטנציאל לשימוש לרעה והתמכרות (ולכן הן תרופות בפיקוח), מחקרים רבים מראים שבשימוש לטיפול בהפרעת קשב, ונטילה במינון המותר ולפי ההנחיות השימוש בהן הוא בטוח.

לסיכום

אלו טענות שמטרתן לחזק דעות קדומות על תרופות לטיפול בהפרעת קשב, המקור של חלקן לפחות בקמפיין של הכנסייה הסיינטולוגית נגד קיומה של הפרעת קשב וטיפול בה בשנות ה90.

בכל הקשור לתרופות, חשוב להפנות את השאלות לרופא מומחה או רוקח. תרופות הוא נושא מורכב, עם שונות בין אישית גדולה, והרבה מיתוסים ואי דיוקים בחוץ.

תרופות להפרעת קשב קיימות עשורים, עם מידע מבוסס שהצטבר לאורך יותר מ70 שנה. הן לא מושלמות, יש להן חסרונות וגם הם מתועדים היטב.