פעמים רבות אני נתקלת בטענות שונות על תחום הפסיכולוגיה. אז פה אני פחות אדבר על הפרעת קשב בפרט (אם כי זה רלוונטי ללא מעט דיונים על הפרעת קשב שנכחתי בהם), ויותר על התחום, ההיסטוריה שלו ומקור הטענות.
מהי הפסיכולוגיה בעצם?
הפסיכולוגיה היא חקר ההתנהגות האנושית. היא מחפשת לתאר, להסביר ולנבא את ההתנהגות. מדוע אנשים שונים מגיבים אחרת במצבים דומים?
הפסיכולוגיה חוקרת גם דברים שאנחנו לא חושבים עליהם בדרך כלל כ"התנהגות" אך מוגדרים כך בפסיכולוגיה כמו זיכרון, למידה, שינה וכדומה.
קצת רקע היסטורי
הפסיכולוגיה, בניגוד לתחומי דעת כמו רפואה ואסטרונומיה (היום אסטרופיזיקה) היא תחום דעת חדש וצעיר. אנחנו מדברים בפועל על פחות מ200 שנה, לעומת אלפי שנים שבני אדם מתרבויות שונות צופים בשמיים ותוהים על קנקנם של כוכבים, או מתמודדים עם מכאובים שונים, או מיילדים תינוקות.
אין ספק שטכנולוגיות מודרניות ושיטות מחקר מודרניות הקפיצו את התחומים האלו קדימה, אבל מי שמתעמק למשל בסיפור גילוי אורנוס, יגלה שהאסטרונומים שיערו שקיים שם גוף בגלל האופן בו כוכבי לכת מוכרים התנהגו אך לא ניתן היה לראותו בעין לא מזוינת. ברגע שהיו טלקופים, חישבו היכן הוא אמור להיות וכך מצאו אותו. עוד לפני שהטכנולוגיה אפשרה לנו, התחום היה מפותח מספיק להשערות מעין אלו.
הרבה משיטות המחקר והכללים שנהוגים היום במחקרים פסיכולוגיים הם מתחילת שנות ה50 של המאה ה20. ועדות האתיקה והדרישות האתיות ממחקרים בפסיכולוגיה נוסדו בשנות ה70.
עם השנים אנחנו מבינים יותר ויותר לא רק בפסיכולוגיה בכללי, אלא גם בהטיות של קודמינו והאופן שבו זה השפיע על איך הגדירו דברים שונים. למשל, העובדה שהומוסקסואליות הוגדרה בDSM הראשונים כמחלת נפש, ולאחר מכן הוסרה.
ההבנה שאותה הפרעה יכולה להתבטא באופנים שונים בין מגדרים ואפילו בין תרבויות, הובילה עם השנים להגדרות שמאפשרות למאבחנים ומטפלים לתת מענה טוב יותר לקבוצות גדולות יותר באוכלוסיה.
משמעות
יש נטייה להסתכל על דוגמאות היסטוריות בתור "אבל הנה, פה טעו, לכן אי אפשר לדעת כלום!"
אבל ההיפך הוא הנכון. דווקא המקומות בהם טעו, הם דוגמא להתפתחות התחום, התפתחות שיטות המחקר, וכך שמבקרים שוב ושוב דברים שכביכול ידועים ודורשים להוכיח את הידע הזה שוב בכלים חדשים יותר.
השיטה המדעית בבסיסה, שואלת שאלות. תגליות חדשות והבנות חדשות על דברים קיימים בפסיכולוגיה, מחזקות למעשה את השיטה ואת הפסיכולוגיה כתחום מדעי. זה מה שהיינו מצפים לראות.
המדע היום הוא גם הרבה יותר מבוזר. כשחיפשתי מאמרים לטובת עבודה בתואר על נטיה לשעמום, מצאתי מאמרים גם מהונג קונג, טורקיה ומצרים. ככל שיש יותר מחקר פסיכולוגי ביותר מקומות, ככה אנחנו יכולים לעמוד טוב יותר על התנהגויות שמושפעות על ידי תרבות, ועל אלו שהן אוניברסליות.
פסיכולוגיה פופולארית
אחד הדברים שגם מפחיתים את האמון בתחום, זה כותרות צהובות וכתבות שמופיעות בתקשורת מדי פעם, שלא מקפידות על דיוק מדעי ופעמים רבות ינפחו חשיבות או מסקנות של מחקר כזה או אחר לטובת כתבה שתמשוך קהל.
פעמים רבות, מדובר במחקרים שלא ניתן להסיק מהם עדיין יותר מדי, ושפעמים רבות ישנה תהום בין מסקנות המחקר למסקנות המוצגות בכתבה.
היזהרו מלהאמין לכתבות, ואם באמת מעניין אתכם, חפשו את המחקר עצמו.
המצב היום
גם היום, אנחנו לא יודעים ולא מבינים הכל. פסיכולוגיה, כמו תחומי מדע רבים, ממשיך להתפתח עם הזמן, ועוד כמה עשורים נדע הרבה יותר, ומה שנדע יהיה מדויק בהרבה.
זה לא אומר שאנחנו לא יודעים שום דבר היום. זה שבעוד שלושה עשורים נבין את הזיכרון האנושי טוב יותר, לא אומר שאנחנו לא יכולים היום לדבר על זיכרון, סוגי זכרון (גם אם בעתיד המודלים ישתכללו), לעמוד על הבדלים בין אישיים בזיכרון, ולמצוא שיטות שעוזרות לאנשים עם בעיות זיכרון להתמודד טוב יותר.
זה נכון גם בנוגע לאבחנות אחרות. כמו שהאבחנה של הפרעת קשב עברה מספר גלגולים ושמות שונים, הייתה שתי אבחנות שונות בשלב מסויים וכיום אוחדה להפרעה אחת עם שלושה מופעים שונים. יהיו עוד שינויים, ככל שאנחנו יכולים לדייק יותר, וסביר שיהיו אבחנות שיתבטלו ויוכנסו תחת הגדרות אחרות, אך אין זה אומר שאבחנה קיימת אינה אמיתית אלא רק שהגדירו אותה באופן יותר טוב.
אבל היום כל דבר זה הפרעה!
האמנם? על מנת להגדיר דבר מסוים כהפרעה, נדרשת עמידה במספר קריטריונים. התנהגויות רגילות רבות כאשר הן קיצוניות, בהחלט יכולות להפריע לאדם לנהל חיים תקינים.
חרדה למשל, היא רגש טבעי לחלוטין המתעורר ממחשבה על אירוע עתידי (שיקרה, או עשוי לקרות), ובעל תפקיד הישרדותי חשוב. חרדה יכולה לגרום לנו להיות מוכנים טוב יותר לדבר מה שעלול לקרות ובכך למנוע אסון.
אבל בהפרעות חרדה הרגש מתעורר גם במקרים שלא אמורים לעורר חרדה, או שהחרדה המתעוררת היא בעוצמה גבוהה ממה שאותה סיטואציה מעוררת ברוב האנשים.
חרדה בעוצמה ותדירות גבוהה יכולה למנוע מאדם להצליח לנהל קשרים חברתיים, להתנהל באופן עצמאי, לצאת מהבית, להחזיק עבודה ועוד. היא גובה מחירים גבוהים מהסובלים ממנה, וכל זאת למרות שחרדה בפני עצמה היא מנגנון הישרדותי ורגש שכולם חווים בזמנים שונים.
באופן דומה, הפרעות רבות אינן חוויות שזרות לרוב האנשים (כמו חזיונות שווא למשל), אלא שאותן חוויות מגיעות בתדירות או עוצמה שאין איך לאדם להתגבר באופן המאפשר לו לנהל חיים מלאים.
חלק מתהליך ההגדרה ותיקוף של הפרעה ואבחון הוא להבדיל בין מתי ההתנהגות תואמת למה שהיינו מצפים, ומתי לא.
כך גם עם הפרעת קשב. התסמינים יכולים להתקיים בכלל האוכלוסיה, אך העוצמה והתדירות ומידת ההפרעה לחיים גדולה בהרבה בהפרעת קשב. עצם זה שכולם מאבדים מפתחות לפעמים, או חווים הסחת דעת, לא שולל את קיומה של הפרעת קשב.
ליעל: הנה חתול, כמו שביקשת
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה