אחרי שבוע שהיה מוצלח, מצאתי את עצמי עם שבוע גרוע במיוחד. היכולת שלי להתניע (אקטיבציה) הייתה מאוד ירודה השבוע, כל דבר לקח ממני כל כך הרבה משאבים והאטנט שלרוב נותן לי את הסדר בראש ואת הבוסט להתנעה לא כל כך השפיע השבוע (על PMS ותרופות להפרעת קשב בפעם אחרת(.
המפגש הזה היה גם הסיכום של היחידה הראשונה מתוך ארבע.
מזכירה שהמטרה של היחידה הראשונה היא רכישת הידע על הפרעת הקשב הספציפית שלי, איך היא משפיעה על חיי ובאה לידי ביטוי בתפקודי היום יום.
עבורי הקוג פאן הגיע בשלב הכי טוב שאפשר. חלק גדול מהמטענים שהצטברו עם שנים של הפרעת קשב לא מאובחנת התחילו להתפרק, ובאתי מצוידת באמון בעצמי שאני יכולה ומוכנה לטיפול.
אחרי שחקרנו את הפרעת הקשב עצמה, את התפקוד, הערכים, הצרכים ואיך הכל משתלב יחד סיכמנו כמה מהאסטרטגיות שרכשתי מתחילת הטיפול.
גם דברים שהשתמשתי בהם קודם כי עבדו לי, יכולתי להבין עכשיו למה הם עובדים לי, על מה הם נותנים מענה. איך אסטרטגיות מסוימות לא עבדו כמו שציפיתי אבל עדיין יכולות להיות שימושיות באופן אחר.
למשל – התרעות בטלפון. הייתי שמה התרעות כדי לעשות משהו (למשל שיחת טלפון), אבל זה לרוב לא עבד. הייתי דוחה את ההתרעה, הייתי מבטלת אותה כי לא עכשיו, אחר כך.
עכשיו עם זאת אני יודעת שהחלק בו ההתרעה לא עבדה זה החלק של האקטיבציה. התחלת הפעילות עצמה. לעומת זאת, התרעה מאוד טובה עבור הזיכרון עבודה שלי. להזכיר לי בתזמון מסויים משהו. למשל בשש וחצי בבוקר שהילד צריך חולצה לבנה או שמשהו אמור לקרות היום.
התרעה תזכיר לי, אבל לא תגרום לי לבצע פעולה מסויימת.
הבנה שאולי נשמע טריוויאלית, אבל לקח לי תהליך ללמוד לנתח ככה מה עובד ולא עובד, ולמה. החשיבות של זה היא היכולת להפסיק ללחוץ על פול גז בזמן שאני בניוטרל, ולהתחיל להתקדם לשם שינוי לאן שאני רוצה.
תפוח אדמה בהפרעה 
כתיבת תגובה