"מה רע בילדים שובבים?", "ילדים צריכים לפרוק אנרגיה, הכל בסדר עם זה", וטיעונים דומים הם משהו שאני רואה עולה בצורה כזו אחרת כשמתייחסים לאבחון ולסוגיית טיפול או אי טיפול בהפרעת קשב בילדים. אם אין בזה שום דבר רע וזה טבעי לגמרי, אז אין צורך באבחון וכמובן טיפול, נכון?
אז כאחת שהייתה ילדה שובבה, וכאימא לילדים שובבים, הייתי רוצה להציף כמה נקודות שהרבה מהטוענים את טיעון השובבים לא תמיד חושבים עליהם, וספציפית, מנקודת המבט של השובבים עצמם.
על פניו "שובבים" זה חמוד, לא? תכונה חמודה של ילדים ולא מזיקה, מה הבעיה איתה? למה אנשי מקצוע רוצים שלא יהיו ילדים שובבים? מגדילים חלק מהטוענים שזה בכלל המורים שרוצים שקט תעשייתי ולא רוצים לעבוד קשה והבעיה היא שחיקה של אנשי החינוך.
הבעיה המרכזית בטיעונים האלו זה שהם לא מתייחסים בכלל לחוויה של הילד עצמו. איך זה להיות אותו ילד שובב? איך זה נחווה? האם זה בכלל כיף? האם יכול להיות שהילד עצמו מרגיש שזה פוגע בו?
כשאותה "שובבות" מקורה בקושי לעצור את עצמך וזה גורם לחברים שלך שוב לכעוס עליך כשהרסת ברגע עוד משחק או להתרחק ממך בגלל הקושי לווסת תסכול, זה לא ממש כיף. זה פוגע בך חברתית ולאמצעי שלי זה גם פגע בביטחון העצמי. "אף אחד לא יכול לאהוב אותי" אמר לי ילד בן שלוש, ושבר לי את הלב. הוא הבין היטב למה החברים מתרחקים, אבל לא יכל לשנות את ההתנהגות.
כשהשובבות גורמת לסביבה שלך לכעוס עלייך שוב ושוב אבל אתה לא מצליח לשנות את ההתנהגות, זה לא מרגיש חמוד כשאתה הילד, אלא זה פוגע בהערכה העצמית שלך ובקשרים שלך עם המבוגרים סביבך.
כשהמשמעות של אותה שובבות ומוסחות היא ההרגשה התמידית שאתה מסוגל ליותר אבל לא מצליח, כמו מעין ארץ מובטחת שאם רק תנסה עוד קצת תגיע לשם אבל זה לא קורה ואין לך מושג למה (כי יש באמצע הפרעת קשב, זה למה).
לא חסרים מחקרים וסטטיסטיקות על ההשפעות השליליות של הפרעת קשב לא מטופלת בכל תחומי החיים וארחיב על זה גם בפעם אחרת, אבל הנקודה שנותרת בעינה זה שהיעדר טיפול להפרעת קשב ולקשיים שהיא מעוררת יכולה לפגוע לטווח ארוך בילדים, שעבורם החוויה של הפרעת הקשב לא חמודה כמו המילה "שובב".
אין שום דבר רע בילדים פעלתניים, אין שום דבר פסול בהשתטות וקצת שובבות לכשעצמם, אבל כששורש ההתנהגות נובע למעשה מהפרעת קשב, ברוב המקרים יהיה קושי להתאים את ההתנהגות לסיטואציה מתי זה מתאים ומתי לא, יהיה קשה לשים לב לפעמים כשפוגעים בחבר, או להגיב באופן מותאם. לפעמים זה יכול להגיע גם לכדי סיכון עצמי.
אף אחד לא רוצה "להכחיד" ילדים שובבים, מה שבעלי מקצוע רוצים זה למנוע נזקים רגשיים, נפשיים וחברתיים ארוכי טווח יחד עם לפעמים פערים בלימודים ומימוש הפוטנציאל.
אלו לא תמיד דברים שרואים מבחוץ, ולפעמים רק בראייה לאחור אני מבינה כמה ההפרעה שיבשה את התחום החברתי אצלי, כמה היא שיבשה את ההערכה העצמית שלי (במנותק מציונים, אלו דווקא היו מצויינים).
אני יודעת שלילדיי אני רוצה לאפשר יותר. למי שאין הפרעת קשב, לפעמים קשה לתפוס את חוסר האונים מול ההפרעה שמכתיבה את ההתנהגות לפעמים ולא מצליחים לעצור או לשנות.
תפוח אדמה בהפרעה 
כתוב תגובה למשתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל