-
מה עושים עכשיו? / תרופות
קיבלתם מרשם בפעם הראשונה לתרופה לטיפול בהפרעת קשב, אבל לא בטוחים מה עכשיו? שכחתם לשאול את הרופא? סקירה קצרה של ההמלצות הכלליות וההיגיון שלהן.
הפוסט הזה רלוונטי רק במידה ולא קיבלתם שום הנחייה אחרת מהרופא. אלו המלצות כלליות שאינן מחליפות יעוץ פרטני. כל הנחיה שקיבלתם מהרופא קודמת על פני הפוסט הזה, כמובן.
כמו כן, שאלות לגבי מקרה ספציפי יש להפנות לרופא המטפל, זה לא המקום לאינטרנט.
מה הן התרופות האלו בכלל?
המטרה של תרופות להפרעת קשב היא להפחית את תסמיני ההפרעה לפרק הזמן בו פועלת התרופה.
אם זו הפעם הראשונה שקיבלתם מרשם, סביר שמדובר בתרופה ממשפחת התרופות הממריצות.
לרקע נוסף על התרופות (ומענה למיתוסים נפוצים) ממריצות לטיפול בהפרעת קשב יש את הפוסט זו תרופה? זה סם? זה מטוס?!
לרוב מתחילים מריטלין או אחת החלופות הגנריות שלו, אבל זה יכול להשתנות לפי הרופא וההיסטוריה הרפואית שלכם.
מה זה בכלל אומר, תרופה גנרית?
כשחברת תרופות מפתחת תרופה חדשה ומאשרת אותה, היא רושמת על החומר הפעיל (החומר שעושה את הפעולה של התרופה בעצם) פטנט.
מצד אחד, תהליך פיתוח של תרופה חדשה הוא תהליך ארוך ויקר, שלא בטוח שיצליח בכלל. אם תרופות לא יצליחו להחזיר את עלות הפיתוח שלהן, חברות יפסיקו לנסות לפתח תרופות שכן הן רק יפסידו כסף על כך.
מצד שני, היינו רוצים שתרופות יהיו נפוצות ונגישות לכל מי שצריך אותן, מה שלרוב אומר מחיר תחרותי ומספר חברות שמייצרות.
כדי לאזן, פטנט על תרופות הוא לתקופה קצובה אחריה חברות נוספות יכולות לייצר גרסה שלהן עם אותו חומר פעיל.
אותו חומר פעיל, אבל תרופות מיצרניות שונות, עשוי להשפיע מעט אחרת. זה יכול להיות קשור לספיגה מעט שונה בגלל החומרים האחרים, או תגובה לחומר לא פעיל.
כך שאם תרופה מסויימת פחות מתאימה, לפעמים דווקא החלופה הגנרית תתאים יותר. יש גם מקרים בהם ההיפך הוא הנכון.
תהליך התאמת תרופה
כל אחד מגיב אחרת לתרופות להפרעת קשב, כל אחד יחווה אותן קצת אחרת. זה נכון גם לגבי ההשפעה המטיבה וגם לגבי תופעות הלוואי.
המשמעות היא שיש קושי להשליך מאחד לאחר מבחינת סוג התרופה המועדף והמינון האידיאלי.
יש היום פיתוחים ניסיוניים על התאמת תרופה על בסיס בדיקות דם ודברים דומים, אך הם עדיין לא בשלים מספיק ועלותם בפרטי גבוהה.
כרגע המתודולוגיה הנפוצה להתאמה תרופתית היא עדיין ניסוי וטעיה במינון ובסוג התרופה. כדאי להתאזר בסבלנות, ולהבין שזה תהליך שמנוהל מול רופא הקשב ויכול לקחת כמה ניסיונות. זה נורמלי.
בכל מקרה של שאלה על התגובה שלכם ספציפית לתרופה, יש לפנות לרופא המטפל.
עם זאת, אציין שבערך 20% מבעלי הפרעת קשב לא יסתדרו עם תרופות ממריצות ולא תהיה להם התאמה. זה גם יכול לקרות. בנוסף, קיימות גם תרופות נוספות להפרעת קשב שאינן ממריצות, אך אלו פחות נפוצות ולכן לא אתמקד בהן פה.
איך כדאי להתחיל לקחת בכלל?
אם הרופא לא נתן לכם הנחיות אחרות, רצוי לקחת בפעם הראשונה בסוף השבוע דווקא. הסיבה היא שאתם לא יודעים אם ואילו תופעות לוואי יהיו לכם, אם בכלל (זה מאוד משתנה מאדם לאדם ובהחלט ייתכן שלא יהיו לכם תופעות לוואי כלל).
ייתכן שתרגישו רע ותעדיפו לנוח, ואם אתם בעבודה או בלימודים תתקשו לתפקד.
את התרופה כדאי לקחת כמה ימים, לא רק בימי עבודה או לימודים, כדי להבין איך היא משפיעה עליכם במצבים שונים.
לפעמים התרופה דווקא פחות תומכת במה שחשבתם שהיא תעזור (כמו להישאר מרוכז בישיבה) אבל מאוד עוזרת בתחומים אחרים שנפגעו מהפרעת הקשב (כמו תפיסת הזמן והיכולת לסיים את כל המשימות שצריך במקום ללכת לאיבוד ולא לעשות כלום, או במטלות הבית).
על מנת להבין את האופן בו היא משפיעה, חשוב לנסות לפחות כמה ימים ובמצבים שונים. גם אם היא לא מתאימה לגמרי, נוכל למסור לרופא רושם יותר מדויק.
אבל איך אני בכלל יכול/ה לדעת שזה עובד?
חלק מהאנשים מרגישים ממש שינוי תחת השפעת התרופה. לחלק זה נחווה כאילו מישהו הוריד את הווליום בתוך הראש שלהם למשל.
אבל חלק מהאנשים גם לא מרגישים דבר שום דבר מיוחד.
אז איך אפשר לדעת?
גם במקרה של אנשים עם הפרעת קשב, שלא מרגישים את השפעת התרופה אבל היא כן עוזרת, רואים שיש שיפור בביצועים.
מספיקים הרבה יותר פתאום, דברים פשוט יותר קלים לעשייה. לכן חשוב להסתכל על מה קורה סביבנו בימים תחת הטיפול התרופתי ובימים ללא, כי זה ייתן לנו את האינדיקציה המדוייקת יותר ליעילות הטיפול.
מתי כדאי לקחת את התרופה? עם מה?
בהיעדר הנחיה אחרת מהרופא, עדיף לקחת בבוקר (שכן התרופות הממריצות יכולות לפגוע בשינה), לא על בטן ריקה (כדי למנוע או להקל על תופעות לוואי של בחילות וכו').
כדאי להימנע מלקחת יחד עם קפאין, שכן זה יכול לפגוע ביעילות התרופה, ולא לקחת בסמוך למיץ תפוזים, שמפרק את התרופה עוד לפני שהייתה לה הזדמנות להיכנס למחזור הדם וחבל.
וכמובן, אפשר לברר מול הרוקח והרופא לגבי הנחיות נוספות.
התרופות יכולות עשויות גם לדכא תחושות של רעב וצמא, וחשוב להקפיד לאכול ולשתות מספיק. הקפדה עוזרת גם להפחית תופעות לוואי בתום פעולת התרופות.
לקריאה נוספת
זו תרופה? זה סם? זה מטוס?! – על המיתוסים הנפוצים סביב תרופות ממריצות להפרעת קשב
-
על פסיכולוגיה, מה היא יודעת ומה היא לא
פעמים רבות אני נתקלת בטענות שונות על תחום הפסיכולוגיה. אז פה אני פחות אדבר על הפרעת קשב בפרט (אם כי זה רלוונטי ללא מעט דיונים על הפרעת קשב שנכחתי בהם), ויותר על התחום, ההיסטוריה שלו ומקור הטענות.
מהי הפסיכולוגיה בעצם?
הפסיכולוגיה היא חקר ההתנהגות האנושית. היא מחפשת לתאר, להסביר ולנבא את ההתנהגות. מדוע אנשים שונים מגיבים אחרת במצבים דומים?
הפסיכולוגיה חוקרת גם דברים שאנחנו לא חושבים עליהם בדרך כלל כ"התנהגות" אך מוגדרים כך בפסיכולוגיה כמו זיכרון, למידה, שינה וכדומה.
קצת רקע היסטורי
הפסיכולוגיה, בניגוד לתחומי דעת כמו רפואה ואסטרונומיה (היום אסטרופיזיקה) היא תחום דעת חדש וצעיר. אנחנו מדברים בפועל על פחות מ200 שנה, לעומת אלפי שנים שבני אדם מתרבויות שונות צופים בשמיים ותוהים על קנקנם של כוכבים, או מתמודדים עם מכאובים שונים, או מיילדים תינוקות.
אין ספק שטכנולוגיות מודרניות ושיטות מחקר מודרניות הקפיצו את התחומים האלו קדימה, אבל מי שמתעמק למשל בסיפור גילוי אורנוס, יגלה שהאסטרונומים שיערו שקיים שם גוף בגלל האופן בו כוכבי לכת מוכרים התנהגו אך לא ניתן היה לראותו בעין לא מזוינת. ברגע שהיו טלקופים, חישבו היכן הוא אמור להיות וכך מצאו אותו. עוד לפני שהטכנולוגיה אפשרה לנו, התחום היה מפותח מספיק להשערות מעין אלו.
הרבה משיטות המחקר והכללים שנהוגים היום במחקרים פסיכולוגיים הם מתחילת שנות ה50 של המאה ה20. ועדות האתיקה והדרישות האתיות ממחקרים בפסיכולוגיה נוסדו בשנות ה70.
עם השנים אנחנו מבינים יותר ויותר לא רק בפסיכולוגיה בכללי, אלא גם בהטיות של קודמינו והאופן שבו זה השפיע על איך הגדירו דברים שונים. למשל, העובדה שהומוסקסואליות הוגדרה בDSM הראשונים כמחלת נפש, ולאחר מכן הוסרה.
ההבנה שאותה הפרעה יכולה להתבטא באופנים שונים בין מגדרים ואפילו בין תרבויות, הובילה עם השנים להגדרות שמאפשרות למאבחנים ומטפלים לתת מענה טוב יותר לקבוצות גדולות יותר באוכלוסיה.
משמעות
יש נטייה להסתכל על דוגמאות היסטוריות בתור "אבל הנה, פה טעו, לכן אי אפשר לדעת כלום!"
אבל ההיפך הוא הנכון. דווקא המקומות בהם טעו, הם דוגמא להתפתחות התחום, התפתחות שיטות המחקר, וכך שמבקרים שוב ושוב דברים שכביכול ידועים ודורשים להוכיח את הידע הזה שוב בכלים חדשים יותר.
השיטה המדעית בבסיסה, שואלת שאלות. תגליות חדשות והבנות חדשות על דברים קיימים בפסיכולוגיה, מחזקות למעשה את השיטה ואת הפסיכולוגיה כתחום מדעי. זה מה שהיינו מצפים לראות.
המדע היום הוא גם הרבה יותר מבוזר. כשחיפשתי מאמרים לטובת עבודה בתואר על נטיה לשעמום, מצאתי מאמרים גם מהונג קונג, טורקיה ומצרים. ככל שיש יותר מחקר פסיכולוגי ביותר מקומות, ככה אנחנו יכולים לעמוד טוב יותר על התנהגויות שמושפעות על ידי תרבות, ועל אלו שהן אוניברסליות.
פסיכולוגיה פופולארית
אחד הדברים שגם מפחיתים את האמון בתחום, זה כותרות צהובות וכתבות שמופיעות בתקשורת מדי פעם, שלא מקפידות על דיוק מדעי ופעמים רבות ינפחו חשיבות או מסקנות של מחקר כזה או אחר לטובת כתבה שתמשוך קהל.
פעמים רבות, מדובר במחקרים שלא ניתן להסיק מהם עדיין יותר מדי, ושפעמים רבות ישנה תהום בין מסקנות המחקר למסקנות המוצגות בכתבה.
היזהרו מלהאמין לכתבות, ואם באמת מעניין אתכם, חפשו את המחקר עצמו.
המצב היום
גם היום, אנחנו לא יודעים ולא מבינים הכל. פסיכולוגיה, כמו תחומי מדע רבים, ממשיך להתפתח עם הזמן, ועוד כמה עשורים נדע הרבה יותר, ומה שנדע יהיה מדויק בהרבה.
זה לא אומר שאנחנו לא יודעים שום דבר היום. זה שבעוד שלושה עשורים נבין את הזיכרון האנושי טוב יותר, לא אומר שאנחנו לא יכולים היום לדבר על זיכרון, סוגי זכרון (גם אם בעתיד המודלים ישתכללו), לעמוד על הבדלים בין אישיים בזיכרון, ולמצוא שיטות שעוזרות לאנשים עם בעיות זיכרון להתמודד טוב יותר.
זה נכון גם בנוגע לאבחנות אחרות. כמו שהאבחנה של הפרעת קשב עברה מספר גלגולים ושמות שונים, הייתה שתי אבחנות שונות בשלב מסויים וכיום אוחדה להפרעה אחת עם שלושה מופעים שונים. יהיו עוד שינויים, ככל שאנחנו יכולים לדייק יותר, וסביר שיהיו אבחנות שיתבטלו ויוכנסו תחת הגדרות אחרות, אך אין זה אומר שאבחנה קיימת אינה אמיתית אלא רק שהגדירו אותה באופן יותר טוב.
אבל היום כל דבר זה הפרעה!
האמנם? על מנת להגדיר דבר מסוים כהפרעה, נדרשת עמידה במספר קריטריונים. התנהגויות רגילות רבות כאשר הן קיצוניות, בהחלט יכולות להפריע לאדם לנהל חיים תקינים.
חרדה למשל, היא רגש טבעי לחלוטין המתעורר ממחשבה על אירוע עתידי (שיקרה, או עשוי לקרות), ובעל תפקיד הישרדותי חשוב. חרדה יכולה לגרום לנו להיות מוכנים טוב יותר לדבר מה שעלול לקרות ובכך למנוע אסון.
אבל בהפרעות חרדה הרגש מתעורר גם במקרים שלא אמורים לעורר חרדה, או שהחרדה המתעוררת היא בעוצמה גבוהה ממה שאותה סיטואציה מעוררת ברוב האנשים.
חרדה בעוצמה ותדירות גבוהה יכולה למנוע מאדם להצליח לנהל קשרים חברתיים, להתנהל באופן עצמאי, לצאת מהבית, להחזיק עבודה ועוד. היא גובה מחירים גבוהים מהסובלים ממנה, וכל זאת למרות שחרדה בפני עצמה היא מנגנון הישרדותי ורגש שכולם חווים בזמנים שונים.
באופן דומה, הפרעות רבות אינן חוויות שזרות לרוב האנשים (כמו חזיונות שווא למשל), אלא שאותן חוויות מגיעות בתדירות או עוצמה שאין איך לאדם להתגבר באופן המאפשר לו לנהל חיים מלאים.
חלק מתהליך ההגדרה ותיקוף של הפרעה ואבחון הוא להבדיל בין מתי ההתנהגות תואמת למה שהיינו מצפים, ומתי לא.
כך גם עם הפרעת קשב. התסמינים יכולים להתקיים בכלל האוכלוסיה, אך העוצמה והתדירות ומידת ההפרעה לחיים גדולה בהרבה בהפרעת קשב. עצם זה שכולם מאבדים מפתחות לפעמים, או חווים הסחת דעת, לא שולל את קיומה של הפרעת קשב.
ליעל: הנה חתול, כמו שביקשת
-
מופרעי קשב קטנטנים – טיפול בהפרעת קשב בילדות המוקדמת
הפרעת קשב היא הפרעה נוירו התפתחותית מולדת ותורשתית. המשמעות היא שגם אם האבחון להפרעת קשב נעשה לרוב בגילאי בית הספר, ההפרעה שם מאז ומתמיד.
אצל חלק מהילדים יש סימנים מובהקים להפרעה כבר כפעוטות ובילדות המוקדמת ואצל חלק מהילדים ההפרעה יכולה לגרום לקשיים כבר בגילאי שנתיים שלוש. ההפרעה יכולה לגרום לקשיים בתחום החברתי, קשיים התנהגותיים בגן ובבית, סטיגמות מהסביבה, פגיעה בבטחון העצמי של הילד כבר גיל צעיר ועוד.
הפוסט הזה מתייחס ספציפית לתקופת הילדות המוקדמת המוגדרת בתור התקופה בין גיל 3 ל6, מה שבמערכת החינוך לרוב מקביל לגילאי הגן.
אני כותבת מהניסיון שלי כאימא לילד עם הפרעת קשב שהקשיים שלו התחילו מוקדם והביאו אותנו לחקור את אפשרויות הטיפול כבר בגיל צעיר על מנת לעזור לילד.
איך זה בא לידי ביטוי בילדות המוקדמת?
הפרעת קשב משפיעה על התפקודים הניהוליים השונים שלנו, לא רק וויסות ושימור הקשב (כמו שהשם מרמז).
המוסחות הרבה פעמים תתבטא פחות בתוך משחק או פעילות מהנה, והרבה פעמים תוך כדי מטלות. כמו ילד שהתפשט להיכנס למקלחת, שכח שהוא הולך למקלחת ועכשיו הוא עירום במטבח אוכל יוגורט. או לבש את החולצה מעל בפיג'מה כי דעתו הוסחה ולא שם לב שלא סיים לפשוט פיג'מה. כזה פעם או פעמיים זה חמוד ולא אומר הרבה, כשזה עקבי, כדאי לשים לב.
אבל במקרים רבים התסמינים הבולטים יותר יהיו תנועתיות יתר (היפראקטיביות) וביחס לבני גילם גם עיכוב ביכולת האינהיביציה (עכבה) שיכולה להוביל גם לקשיים בתחום הרגשי (ההרצאה של ד"ר ברקלי על הנושא בסוף הפוסט, וגם הפוסט על הפרארי עם בלמים של אופניים) וגם קשיים התנהגותיים ומול חברים, והתנהגות שנראית כאימפולסיבית.
ילדים כאלו הרבה פעמים יתויגו כ"מופרעים" (על הפוסט בנוגע לתיוג כאן) או כחולמניים. ייתכנו קשיים חברתיים על רקע הקושי בעכבה או בתשומת הלב, קשיים במשחק בעקבות המוסחות הגבוהה.
התייחסות להפרעה בילדות המוקדמת
לא אצל כל הילדים עם הפרעת קשב יופיעו קשיים בגיל הזה. אבל במידה וכן מתחילים להופיע, הטיפול בגיל צעיר חשוב על מנת לא לייצר משקעים שימשיכו עם הילד לשנים הבאות.
אחד המיתוסים שרווחים בחברה שלנו זה שהפרעת קשב מפריעה בעיקר בלימודים, ולכן מתייחסים לאבחון ולטיפול בהפרעת קשב למשהו ששייך רק לתקופת בית הספר (ולימודים גבוהים).
הפרעת קשה משפיעה על תחומים רבים בחיים ובהחלט יכולה להיות לה השפעה שלילית גם לפני בית הספר וגם אחרי בית הספר בכל שנות הבגרות.
ישנם אנשים שהפרעת קשב שלהם לא פגעה משמעותית בלימודים שלהם, אך בהחלט פגעה בהם בתחומים אחרים בחיים ולכן אם קיימת או לא קיימת פגיעה בלימודים אינה הקריטריון היחיד לאבחון ולטיפול ויש חשיבות רבה לטיפול בקשיים ובאתגרים שהפרעת הקשב מביאה איתם כשהם עולים בין אם מדובר בילד שנמצא במסגרת בית ספרית ובין אם מדובר בילד בן 3 או 4.
מתי ואיך מאבחנים הפרעת קשב?
למרות שאנחנו יודעים היום שאבחון בגיל צעיר וטיפול מוקדם מיטיבים מאוד עם הילד לטווח הארוך, בארץ לא ממהרים לאבחן מוקדם, אך חשוב להבין שזה לכשעצמו לא מונע אפשרויות טיפול שונות.
מתחת לגיל 6 ממליצים בדרך כלל לפנות להתפתחות הילד של הקופה (או המכון אליו הקופה מפנה באזורכם). התפתחות הילד ערוכים לתת אבחון רב תחומי והפניה אליהם מתבצעת דרך הפניה של רופא הילדים, מילוי טופס להורים וטופס לגננת. שולחים אליהם והם אמורים לחזור כשיש להם תורים. במצב של היום זה עשוי לקחת זמן.
אבחונים מחוץ להתפתחות הילד הם כמו אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים, והאבחון מבוצע על ידי רופא עם המתמחות בהפרעת קשב בין אם רופא ילדים עם הכשרה מיוחדת, פסיכיאטר ילדים או נוירולוג ילדים.
במידה ויש מעורבות רגשית ההמלצה היא לרוב לפנות לפסיכיאטר ילדים על מנת לבצע אבחנה מבדלת.
בגילאים צעירים יש רופאים שלא ימהרו לאבחן, אלא ימליצו לבצע מעקב על הילד תוך מתן אבחנת ביניים (כמו "קשיים קשביים"). גם במצב כזה אפשר וכדאי לטפל בקשיים הקיימים.
איך מטפלים בהפרעת קשב בגילאים הצעירים?
הפרעת קשב יכולה להשפיע על תחומים רבים, וככזו הטיפול יכול להתפרס על כמה מישורים שונים בהתאם לקשיים הספציפיים של הילד.
ריפוי בעיסוק וPOET
פרוטוקול POET הוא פרוטוקול שזמין אצל מרפאה בעיסוק המוסמכת לכך, החל מגיל 3 בהינתן שקיימים תסמינים של הפרעת קשב.
מדובר בהדרכת הורים על ידי המרפאה בעיסוק, בה באופן שמעט מזכיר קוג פאן למי שמכיר. בתהליך מאפיינים את הקשיים של הילד, את התפקודים הניהוליים המעורבים ואת ההתערבויות שאנחנו כהורים יכולים לבצע בהתנהלות שלנו או בסביבה על מנת להתגבר על הקשיים של הילד.
השיטה רלוונטית לגילאי 3-7 וישנה גם אפשרות להדרכה דרך הזום (מפגש של המרפאה בעיסוק עם הילד עדיין נדרש להיכרות, ומנסיון זה מאוד מועיל). פרטים נוספים ואיתור מרפאים בעיסוק מוסמכים יש באתר בסוף הפוסט.
בתחום התחושתי (קשיים בוויסות חושי למשל) והתנועתי, ניתן לעבוד עם מרפאה בעיסוק (לאו דווקא אחת שמתמחה בPOET) גם על תחומים אלו.
טיפול רגשי
הפרעת קשב הרבה פעמים כוללת בתוכה גם קשיים רגשיים הנובעים מההפרעה (תזכורת: אבחנה מבדלת לקשיים רגשיים נעשית אצל פסיכיאטר או פסיכולוג התפתחותי, פסיכולוג התפתחותי אינו מאבחן הפרעת קשב)
קשיים בוויסות הרגשי, קשיים חברתיים וטיפול פגיעה בביטחון העצמי שיכולה לקרות בעקבות הקשיים הקשיים הרגשיים והחברתיים הם חלק מתחום הכשרתם של מטפלים רגשיים מוסמכים לגיל אלו. מדובר בפסיכולוגים לילדים, עובדים סוציאלים קליניים או מטפלים ביצירה עם תואר שני ופרקטיקום. לא כל דבר טיפולי הוא טיפול רגשי.
העבודה עם ילדים בגילאים צעירים יכולה להתבצע במגוון צורות בהתאם לגיל הילד, הקשיים שלו וזו החלטה שמתבצעת לרוב ביחד עם ההורים. יש טיפול במשחק, טיפול ביצירה, לפעמים הטיפול יהיה רק הדרכת הורים, בכל מקרה בגילאים צעירים טיפול יכלול בדרך כלל גם הדרכת הורים בתדירות מסויימת.
הערה: להדרכות הורים חשיבות רבה, אך לא כדאי לעשות כמה במקביל כדי לא לייצר בלבול וסתירות. בהחלט ניתן לעשות אחת אחרי השניה. אנחנו התחלנו מPoet שקצר יחסית ולאחר מכן הדרכת הורים עם המטפל הרגשי לאחר שהכיר את הילד טוב יותר במהלך המפגשים.
מיומנויות חברתיות
ישנן גם קבוצות לעבודה על מיומנויות חברתיות בגילים אלו, בין היתר לילדים עם הפרעת קשב וקשיים חברתיים שונים.
יש פעמים רבות גם בהתפתחות הילד, מרכזי טיפול או פרטיים.
חשוב לשים לב להכשרה של מנחי הקבוצה. למרבה הצער, כמו תחומיפ רבים שאינם מפוקחים, ישנם אנשים ללא הכשרה נאותה שפותחים קבוצות.
קבוצת מיומנויות חברתיות זה תחום של קלינאיות תקשורת ומטפלים רגשיים מוסמכים במסלולים הכוללים תואר שני, כמו פסיכולוגים, עו"ס קליניים ומטפלים באומנות.
ומה עם טיפול תרופתי?
טיפול תרופתי בניגוד לטיפולים שצוינו קודם, דורש אבחון מסודר בהפרעת קשב ומרשם רופא. מתחת לגיל 6 הפרוצדורה מעט מורכבת יותר אך יש ילדים שמתחילים טיפול תרופתי גם לפני גיל 6.
הרבה הורים מרגישים רתיעה מהרעיון של מתן טיפול תרופתי לילדים קטנים, אך חשוב לזכור שיש ילדים עבורם הטיפול התרופתי מהווה חבל הצלה של ממש.
טיפול תרופתי הוא הטיפול היחיד שמפחית את תסמיני הפרעת הקשב, ועבור ילדים עם הפרעת קשב שמפריעה באופן משמעותי לחייהם במסגרת או בתחומים החברתיים טיפול תרופתי יכול לאפשר להם לחוות ולהתפתח באופן תקין בתחומים אלו במקום להתמודד עם ההפרעה רוב הזמן.
לטיפול תרופתי יש תהליך התאמה של סוג ומינון שיכול לקחת מעט זמן. אם התרופה מרגישה לא יעילה או מופיעות תופעות לוואי חוזרים לרופא להתייעצות ולהתאמה של הטיפול.
מגוון תרופות הקשב הזמין מתחת לגיל 6 הוא מצומצם יחסית, וייתכן שלא תימצא התאמה כלל. זה לא אומר שמספר שנים מעכשיו עם ההתבגרות והשינויים של הגוף, ועם מגוון תרופות הקשב שהופך לזמין (והולך ומתרחב כל הזמן), לא תהיה התאמה בעתיד וזה משהו שיש לשקול בנקודת זמן מאוחרת יותר עם הרופא המטפל.
בכל מקרה טיפול תרופתי זה משהו שרק רופא הקשב המטפל יכול להמליץ עליו, והוא הכתובת לכל שאלה והתייעצות בנושא הזה.
לסיכום
הפרעת קשב היא הפרעה מולדת ותורשתית. לא כל הילדים יציגו סימנים כבר בגיל הרך, אך עבור הילדים שכן מציגים תסמינים וקשיים כבר בגיל צעיר (לפעמים כבר בגיל שנתיים-שלוש) קיימות אפשרויות טיפול מוכחות שונות שיכולות לעזור גם לסביבה וגם לילד להתמודד טוב יותר עם הקשיים שההפרעה מזמנת.
קישורים רלוונטיים:
-
שלום כיתה א' – מדריך הישרדות להורה מופרע הקשב
בסוף זה מגיע. הילד עולה לכיתה א'. אז אחרי שהגדול עלה לכיתה א' השנה, והאמצעי עולה עוד רגע, כמה מחשבות, חוויות ומסקנות.
כיתה א' זה מעבר גדול והסתגלות לסוג חדש של מסגרת. ההסתגלות בגילאים כאלו היא לא רק על הילד, אלא גם על ההורה שמצופה ממנו לתמוך בילד עד שיסתגל לדרישות החדשות ממנו.
אז אחרי שצלחנו את כיתה א' עם הגדול, והאמצעי מתחיל אותה עוד רגע, כמה מסקנות מהשנה האחרונה.
אבחון
אם אתם מאובחנים עם הפרעת קשב, הסיכוי שלילד שלכם יש הפרעת קשב גם הוא גדול. אם אתם מזהים תסמינים בולטים של הפרעת קשב אצל הילד, כדאי להתחיל להתארגן על תור לאבחון שכן ההמתנה יכולה לקחת כמה חודשים טובים.
חשוב להפריד בין סוגית האבחון לסוגית הטיפול, לאבחון יש משמעויות גם אם כרגע בוחרים לא לטפל (על טיפול בהפרעת קשב בילדות המוקדמת), אבחון נותן גם ולידציה, מאפשר לתווך לילד את הקשיים שלו והשוני שלו, ומאפשר גם לתווך לצוות החינוכי את הילד. יש אנשים שחוששים מתיוג הילד בעקבות האבחנה, והייתי רוצה להזכיר שתיוג יהיה בכל מקרה להתנהגות חריגה, אבחון מאפשר לנו לכוון את זה למקום יותר חיובי (מחשבות על תיוג)
מלבד זאת, מאחר והתהליך יכול לקחת חודשים, כדאי לא לחכות עד שמגיעים למשבר כדי להתחיל לחפש תורים לאבחון. גם אם כרגע הילד לא צריך עזרה, קשה לדעת מה התמיכה שהוא יצטרך בכיתה א' שהיא סביבה חדשה עם דרישות מאוד שונות ממה שהיה עד עכשיו.
גם אם הילד לא צריך עזרה כרגע, יותר קל להשיג אותה כשיש כבר אבחון. הגדול אובחן באוקטובר של כיתה א'. באותו הזמן לא בלטו קשיים, והשארנו את זה ככה. במרץ כבר בלטו קשיים, והמעבר ממצב של יש כבר אבחנה ליש גם טיפול היה מאוד קצר.
אזכיר גם שהפרעת קשב יכולה להשפיע על כל התחומים בחיים, והשיקולים בנוגע לטיפול (כל טיפול, לא רק תרופתי) צריכים לקחת בחשבון את הקשיים בכל התחומים, ולא רק הלימודי. לפעמים דווקא בלימודי אין בעיה, אבל זה לא אומר שההפרעה לא מייצרת קשיים. התחלנו גם לשלוח אותו לבית הספר עם כרית "פיתה" בתיאום עם המחנכת מה שעזר לו לשבת יותר ולהיות קצת יותר קשוב.
הדרישות מההורים
אם בגן הייתי צריכה לזכור רק חולצה לבנה, מתי מביאים תפוח ומתי ביצה קשה ותפוח אדמה, בבית הספר זה הפך למורכב יותר. מערכת שעות נתונה לשינויים, פרוייקטים לילד, לעקוב אחרי הנעשה בכיתה (ושהוא עושה את זה גם, מה שלא מובן מאליו לילד עם הפרעת קשב).
העלייה בדרישות גם להורים הייתה לי אישית קשה. עוד קבוצות וואטסאפ שחשוב להתעדכן, עוד דברים לזכור לעשות.
כדאי לחשוב איך כהורים עם הפרעת קשב, נערכים להתמודד עם זה.
קשיים לימודיים
וברגע שיש לילד קושי לימודי (כאמור, הפרעת קשב לא בהכרח תגרום לקשיים לימודיים, ויש קשיים שאינם קשורים להפרעת קשב) גם עולה הצורך לשבת עם הילד, לתרגל איתו, לעזור לו להתמודד עם קשיים שגם בלי בפרעת קשב יכולים להיות מאתגרים, אבל עכשיו עם הקשיים של ההפרעה לשבת ולהתחיל דברים מאתגרים, רק מועצמים.
זה משפיע על האופן בו היום שלי היה מאורגן עד עכשיו, איך אני מתנהלת עם הילדים האחרים בזמן הזה. ההסתגלות שלי לכיתה א כפי שאפשר להבין, לא הייתה פשוטה.
התארגנות ואובדן ציוד
התארגנות היא מיומנות שהפרעת הקשב פעמים רבות מחבלת בה, ואובדן ציוד זה משהו צפוי אצל ילדים, אבל עוד יותר אצל מי שיש לו הפרעת קשב.
פה לפחות נערכתי מראש עם ציוד בכמויות, כך שהיה אפשר להחליף כל מה שאבד בקלות, ומוכנה נפשית לכך שזה יקרה. גם הופתעתי מהגדול לטובה, הוא לא איבד המון דברים. אני לעומתו בכיתה א'…
שורה תחתונה
האתגר הוא גם לילד שעולה לכיתה א' וגם לכם. שימו לב שאתם נערכים גם לקשיים ולעומס שיתווסף לכם, לא רק להכין את הילד לכיתה א'
-
זו תרופה? זה סם? זה מטוס?!
פעמים רבות כשמתנהל דיון על טיפול תרופתי בהפרעת קשב, יימצא מי שיזרוק לדיון "מדובר בכלל בסמים", "זה לא תרופה, זה לא מרפא", "אין הבדל בין אטנט לקוקאין".
אז ננסה לעשות קצת סדר מה תרופות לטיפול בהפרעת קשב הן כן, מה הן לא (הן לא מטוס, אני יכולה להרגיע אתכם כבר עכשיו) ולפרק קצת את ההפחדות הגדולות סביב הנושא הזה.
אני אציין גם שאני סטודנטית לפסיכולוגיה, ואני מתבססת פה בין היתר על הקורס "פסיכולוגיה פיזיולוגית" והספר "הפיזיולוגיה של ההתנהגות" (כרכים א' וב') מאת ניל ר' קרלסון ומליסה א' בירקט. המהדורה העברית של 2019, בעריכה של רביד דורון.
השפה המקצועית / אקדמית
רוב השיח המקצועי מתנהל באנגלית, ויש לכך השלכות גם מבחינת המושגים בתחום. בשפות רבות ואנגלית ביניהן, אין הבדל בין מה שנקרא להם סמי מרפא וסמי הנאה. בשני המקרים, זה נקרא drug, כפי שבתי מרקחת נקראים drug store.
ההגדרה המקובלת לסם בפרמקולוגיה היא (מתוך הספר): חומר ממקור חיצוני שאינו נחוץ לתפקוד תקין של התאים והמשנה באופן ניכר את תפקודם של תאים מסויימים בגוף כשנוטלים אותו במינונים קטנים יחסית.
ממקור חיצוני הכוונה היא מחוץ לגוף, ומוציא מהכלל את החומרים המיוצרים בגוף והפועלים כשליחים מסוגים שונים. נחוץ לתפקוד תקין הכוונה היא למשל לויטמין b12, לברזל, לחלבונים. חומרים שחוסר בהם פוגע בתפקוד הגוף.
בשפה המקצועית והאקדמית, ההתייחסות לריטלין, אטנט, וכדומה תהיה כאל סמים, אך גם אל אנטיביוטיקה, תרופות להורדת חום וכדומה. במאמרים ההתייחסות תהיה כאל סם, כי זוהי השפה האקדמית.
מאחר ובשפה השגורה שלנו סם היא מילה עם הקשרים שליליים, זה מובן למה זה יכול לעורר רתיעה, אבל צריך לזכור שבהקשרים האקדמיים זו פשוט המילה.
המטרה של ההצהרה הזו, יחד עם שאר ההצהרות שנבחן פה בפוסט, היא פשוטה. לייצר צימוד בין תרופות להפרעת קשב למילים ואסוציאציות שליליות, ולנתק אותן מאסוציאציות חיוביות יותר. לא סתם זו הצהרה שמושמעת הרבה על ידי הכנסייה הסיינטולוגית משנות ה90 שמתנגדת לכל תחום בריאות הנפש.
"אלו חומרים פסיכואקטיביים"
פרמקולוגיה הוא חקר כל הסמים, ופסיכופרמקולוגיה זה ספציפית התחום של סמים שמשנים את תפקוד התאים הכלולים במערכת העצבים (המוח נחשב חלק ממערכת העצבים המרכזית).
ההגדרה של חומרים או סמים פסיכואקטיביים כוללת בתוכה גם סמי מרפא וגם הנאה, וגם חומרים שלא הייתם לוקחים בשביל הכיף ועושים לא מעט נזק ומשמשים במחקרים על בעלי חיים כשחוקרים את מערכת העצבים (כמו המיכוליניום-3).
אז חומרים או סמים פסיכואקטיביים הם חומר ממקור חיצוני שאינו נחוץ לתפקוד תקין של התאים והמשנה באופן ניכר את תפקודם של תאים הכלולים במערכת העצבים כשנוטלים אותו במינונים קטנים יחסית.
זה כולל אולי גם קוקאין, הרואין, ניקוטין, אלכוהול, אבל גם רזרפין ללחץ דם גבוה, תרופות לאפילפסיה, משככי כאבים (לא רק אופיאטים), תרופות לפרקינסון, לדיכאון, לחרדה, וכן גם תרופות לטיפול בהפרעת קשב.
המילה פסיכואקטיבי פשוט מציינת שזה משפיע על תאים במערכת העצבים. במקרים בהם המטרה שלנו היא לשנות את פעולת מערכת העצבים, זה דבר רצוי.
אבל מה, זו מילה מפחידה, ומקושרת בשפה השגורה לדברים שליליים, ומעוררת לא מעט רגש.
הן משנות תודעה/ תפיסה/ פסיכודליים
התשובה הקצרה: הן לא.
אפשר להיכנס ללוליינות מילולית- פסיכולוגית על מה זו תפיסה ומה זו תודעה ולנסות להצדיק את זה.
אבל אם זה לא בהקשר של דיון פילוסופי או פסיכולוגי על תפיסה וקוגניציה, אז התשובה היא לא, תרופות להפרעת קשב אינן משנות תודעה, אינן משנות תפיסה ואינן פסיכודליות.
אבל איך זו תרופה אם הן לא מרפאות הפרעת קשב?
תרופות להפרעת קשב אכן לא מיועדות לרפא את ההפרעה, שהינה מולדת. הן מפחיתות את התסמינים ובכך מביאות להקלה.
ישנם מצבים כרוניים רבים שאיננו יכולים לרפא, אך יש תרופות שיכולות להביא להקלה. ברוב המכריע של המקרים, זו טענה שנטענת נגד תרופות להפרעת קשב ולא תרופות לאפילפסיה, לסיסטיק פיברוזיס (מחלה גנטית שפוגעת בריאות) שפעם לא היו זוכים להגיע לגיל חטיבת ביניים, והיום יכולים לחיות חיים ארוכים. תרופות רבות שנוטלים חולי לב לדוגמא.
יש נטייה להיגרר פה לדיון בלשני, על השורש ר.פ.א. אבל מדובר בדיון מיותר. המטרה של ההצהרה הזו דומה להצהרה ש"ריטלין זה סם". מבחינה טכנית תרופות להפרעת קשב אינן מרפאות אותה, אך זה רק אם ההגדרה שלך לתרופות היא שהחומר צריך לרפא.
במדינת ישראל עם זאת, הן תרופות. הן רשומות במאגר התרופות של משרד הבריאות, ומוגדרות במדינת ישראל רשמית וחוקית כתרופה. כך שכל הדיון על מרפא או לא מיותר, ומטרתו להפריד בין הרעיון של תרופות להפרעת קשב למילה החיובית יותר תרופה.
"אין הבדל בין אטנט לקוקאין"
התשובה הקצרה היא: לא נכון, יש המון הבדלים בין אטנט לקוקאין.
התשובה הארוכה והאקדמית היא שסמים מאופיינים בהשפעותיהם (drug effects), אתרי הפעולה של הסם (site of action) וכן גם בזיקה (affinity).
שני חומרים שונים יכולים להשפיע על אותו נוירוטרנסמיטר, אבל אחד מגביר את הפעילות שלו והאחר מאט אותו למשל.
לכל נוירוטרנסמיטר יש לרוב כמה אזורי השפעה וכמה תפקידים. שני חומרים שמשפיעים על אותו נוירוטרנסמיטר באותו אזור ומגבירים את הפעילות שלו, יכולים לעשות זאת באופן שונה (כמו ריטלין ואטנט)
למעשה אותו חומר יכול להשפיע על אותו נוירוטרנסמיטר באופן שונה באזורים שונים במקרים מסויימים, כמו תרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות.
ברגע שמישהו אומר לכם משהו כמו "x זה בדיוק כמו y", התגובה הכי הגיונית היא: "פה חשדתי".
אז אם באטנט וקוקאין עסקנו, שניהם אגוניסטים (מגבירים את הפעילות) לדופמין, אבל הם נבדלים ביניהם באתרי הפעולה ובפרמטרים נוספים.
ריטלין וקוקאין נבדלים ביניהם גם, כאשר ריטלין משפיע בעיקר בקורטקס הקדם מצחי, לקוקאין יש יותר השפעה גם במערכת הלימבית. שניהם אגוניסטים לדופמין מסוג מעכבי קליטה חוזרת, אבל לא משפיעים אותו דבר על המוח.
אני אוסיף כאן עוד נקודה חשובה: תרופות להפרעת קשב משפיעות אחרת על מי שיש לו הפרעת קשב ומי שאין לו הפרעת קשב (פרק 17 תחת הפרעת קשב מביא גם את המחקרים שמראים על פגיעה בריכוז תחת אטנט למי שאין לו הפרעת קשב לעומת שיפור למי שיש לו).
כך שגם חוויה של מי שאין לו הפרעת קשב ומשווה להתנסויות עבר שלו בחומרים שונים, לא יכול באמת להעיד על ההשפעה למי שכן יש לו הפרעת קשב.
"זה ממכר"
תרופות להפרעת קשב משפיעות אחרת על מי שיש לו הפרעת קשב ומי שאין לו.
בעוד למשפחת הממריצים יש פוטנציאל לשימוש לרעה והתמכרות (ולכן הן תרופות בפיקוח), מחקרים רבים מראים שבשימוש לטיפול בהפרעת קשב, ונטילה במינון המותר ולפי ההנחיות השימוש בהן הוא בטוח.
לסיכום
אלו טענות שמטרתן לחזק דעות קדומות על תרופות לטיפול בהפרעת קשב, המקור של חלקן לפחות בקמפיין של הכנסייה הסיינטולוגית נגד קיומה של הפרעת קשב וטיפול בה בשנות ה90.
בכל הקשור לתרופות, חשוב להפנות את השאלות לרופא מומחה או רוקח. תרופות הוא נושא מורכב, עם שונות בין אישית גדולה, והרבה מיתוסים ואי דיוקים בחוץ.
תרופות להפרעת קשב קיימות עשורים, עם מידע מבוסס שהצטבר לאורך יותר מ70 שנה. הן לא מושלמות, יש להן חסרונות וגם הם מתועדים היטב.
-
אל תיפלו בפח
ככל שיש יותר הכרה בהפרעת קשב ובקשיים שהיא גוררת גם בגיל מבוגר, ככה מופיעים עוד ועוד משפיעני רשת ומומחים שונים (לרוב מטעם עצמם) שמנסים למכור דברים שונים לבעלי הפרעת קשב (ולעיתים להורים של מי שיש להם הפרעת קשב)
חלק מאותם אנשים הם בעלי הפרעת קשב בעצמם, שהתחילו לצבור פופולאריות מלדבר על הקשיים שלהם, והחליטו להפוך את זה להכנסה, חלק גילו נתח שוק חדש והזדמנות עסקית אצל אנשים עם הפרעה שמשבשת בדרך כלל את רוב (אם לא כל) תחומי החיים שתמיד מחפשים דרך לשפר עוד קצת את החיים איתה.
קורסים אונליין, יומנים מוכוונים להפרעת קשב, משחקי פידג'ט שונים, ספרים, תוספים ועוד. יש אינספור מוצרים שמשווקים.
רגע, אז זה לא נכון? זה לא עובד?
חלק מהדברים המשווקים כן יכולים להיות רלוונטיים עבורך. ההשפעה שלהם כנראה פחות משמעותית ממה שנדמה ומפורסם, ובהפרעת קשב גם תמיד יש סכנה שזה ייזנח ויישכח, או שאף פעם לא נתחיל את הקורס או הספר שקנינו.
חלק גדול מזה לא באמת יהיה יעיל וגם אם זה מצטייר כמבוסס, זה לא באמת נכון בהרבה מקרים. דרך להוציא מאיתנו כסף, אבל בלי לעמוד בהבטחות.
אז איך אפשר לדעת?
קודם כל, לקחת בחשבון שכל הפרעת קשב היא קצת שונה. מה ששינה את החיים לאחד (וכנראה שזו הגזמה), לא בהכרח ישפיע עלייך בכלל.
מעבר לכך שצריך לקחת בחשבון שהיום באינטרנט, יש גם הרבה תגובות וביקורות בתשלום מה שמקשה עלינו להבין עד כמה מוצר או שירות באמת יעילים.
יומנים
יש תעשייה שלמה של יומנים שמתיימרים להקפיץ את הפרודקטיביות שלנו. חלקם גם מכוונים ספציפית לאנשים עם הפרעת קשב.
זה יכול להיראות מאוד מפתה, אבל כפי שהרחבתי בפוסט על רשימות (קישור בסוף הפוסט), אם אני לא מצליחה להשתמש ביומן רגיל כי אני אף פעם לא פותחת אותו, זה שכתוב עליו ADHD זה לא מה שיעזור פה.
שימו לב לדפוס השימוש (וחוסר השימוש) שלכם בדברים, ותראו אם זה משהו שעונה על הסיבות של חוסר השימוש (ואז יש סיכוי שיעזור לכם) או לא.
קורסים
אם מישהו משווק קורס, מה הדגש של הקורס? מה הוא אמור להעביר לכם?
מישהו עם הפרעת קשב שמדבר על ההפרעה שלו, החוויה שלו, הסיפור שלו, זה דבר אחד. מתיימרים ללמד אתכם שיטה? מה הביסוס שלה? האם יש מחקרים מסודרים שתומכים בה?
שיטה שעובדת עבור אדם אחד, לא בהכרח מתאימה לאחר, ואולי לא מתאימה אפילו לרוב האנשים עם הפרעת קשב. במחקרים רוצים להראות שאצל רוב האנשים יש שיפור למרות השוני.
אלו דברים שכדאי לקחת בחשבון, ושאלות שכדאי לשאול, לפני שממהרים לרכוש.
תוספים
תעשיית תוספי התזונה היא תעשייה ענקית, המגלגלת מיליארדים בכל שנה. יש לא מעט שמשווקים את עצמם גם להפרעת קשב, לעיתים עם כותרות כמו "מוכח מחקרית".
מאמר אחד עליו הצהרה כזו התבססה דווקא הראה שאין כל שיפור בילדים עם הפרעת קשב. לא תמיד המאמרים אליהם מפנים אומרים את מה שטוענים שהם אומרים (ויש גם מחקרים גרועים וכו'). זה שהחברה או המשווק טוען שזה מבוסס, לא הופך את זה לנכון.
ממליצה להסתכל על החלק של תוספי תזונה ב אמינות, מקצועיות ושרלטנות, ועל "עובדות חשובות על תוספי תזונה והפרעת קשב" בקריאה נוספת.
פידג'טים
את לא צריכה עוד פידג'ט.
כן, הוא ממש חמוד. אני מסכימה. לא, את לא צריכה אותו. יש לך מספיק. כן, זה עלייך.
לקריאה נוספת
עובדות חשובות על תוספי תזונה והפרעת קשב (האתר של קהילת הפרעת קשב)
-
על שונות, מוגבלות ומגוון נוירולוגי
הביטוי מגוון נוירולוגי (או באנגלית Neurodivergency) הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, ואיתו הוויכוחים סביב הנושא בקהילות שונות. מאחר והפרעת קשב נכללת תחת אותה הגדרה ברוב המקרים, לא נדיר להיתקל בדיונים (לעיתים סוערים) על מה היא הפרעת קשב? האם היא הפרעה? נכות? שונות? מה המשמעות של ההגדרות האלו בעצם?
אנסה לפרוש כאן את המונח והדיון סביבו בהקשר של הפרעת קשב, ודעתי בנושא.
מאיפה בכלל מגיע המונח הזה? זו הגדרה רפואית?
קודם כל חשוב להדגיש שהביטוי הוא קודם על סוציולוגי. הוא נשען על שוני ביולוגי, אבל הוא ביטוי סוציולוגי שטבעה הסוציולוגית ג'ודי סינגר ב1997 בתזה שלה על קהילות אוטיסטים, ונמצא בשימוש בעיקר מאז 2013 כשהעיתונאי סטיב סילברמן כתב את Neurotribes, אחרי מה שהחל כתחקיר והפך לספר מכונן.
השימוש הראשוני הגיע לתאר אוטיסטים שהחלו להקים קהילות באינטרנט של ראשית דרכו, אבל מאז התפשט ומכליל היום דברים רבים כמו הפרעת קשב, לקויות למידה, מחוננות, הפרעה טורדנית כפייתית ועוד.
מהי שונות נוירולוגית?
התיאוריה שמאחורי הביטוי, גורסת למעשה כי כמו שאנשים נבדלים זה מזה במבנה גוף, צבע עור, כישורים וכדומה, הם נבדלים גם מבחינת הדרך בה מערכת העצבים המרכזית (המוח למעשה) מתפתחת ועובדת. האופן בו התפיסה שלנו עובדת, הליכי המחשבה וקבלת ההחלטות.
שוני נוירולוגי הוא לא אישיות, הוא לא מבנה פסיכולוגי אלא הוא ממש שוני ברמה בסיסית יותר של האופן בו המוח פועל, מתחת לכל המבנים הפסיכולוגיים שלנו.
שוני נוירולוגי אמנם משפיע על הדרך בה האישיות מתפתחת, אך הוא אינו אופי ואינו אישיות. יכולות ההדמייה שהתפתחו בעשורים האחרונים כמו fMRI מאפשרים לראות טוב יותר מה קורה במוחות שונים בזמן אמת, והביאו ללא מעט תובנות חדשות בתחום.
המגוון הנוירולוגי למעשה מתאר את כולם. גם הנוירוטיפיקליים הם חלק מהמגוון (והרוב בו מבחינת אחוזים באוכלוסיה) וגם כל מי שאינו נוירוטיפיקלי, על הגוונים השונים.
האם זה משהו מולד בלבד?
לא בהכרח.
זה נכון שאוטיזם, הפרעת קשב, לקויות למידה וכדומה הם מולדים, אך אירועים במהלך החיים יכולים לגרום לכך גם.
מחלות כמו דלקת קרום המוח יכולות לשנות את המבנה של המוח לצמיתות, ולאופן בו הוא יתפתח. פגיעות ראש שונות, פוסט טראומה, התפרצות סכיזופרניה ועוד.
אני והמגוון הנוירולוגי
אני משתמשת הרבה בטרמינולוגיה של מגוון נוירולוגי בהקשר אלי ולמשפחתי. נולדתי עם הפרעת קשב. זה תורשתי אצלי במשפחה ואחרי האבחון שלי היה קל מאוד להתחקות גם 3 דורות אחורה עכשיו כשיודעים על מה להסתכל. הילדים שלי גם עם הפרעת קשב, באופן לא מפתיע.
הפרעת הקשב שלי היא עובדה קיימת, היא פה להישאר. יש דרכים להתמודד איתה טוב יותר, להפחית את התסמינים או השפעתם על חיי אבל בשורה תחתונה, היא תמיד שם והיא לא תיעלם. היא עיצבה במובנים מסויימים את ההתפתחות שלי. את האופן בו למדתי לפצות עליה, את המקומות שלא, את הליכי המחשבה כשיש מחשבות קופצות ממקום למקום כל הזמן.
כשאני מתייחסת אל הפרעת הקשב כאל חלק מהמגוון הנוירולוגי, אני אומרת שהפרעת קשב היא חלק מהמגוון האנושי, ובמובן הזה צריכה לקבל הכרה ולגיטימציה. שהחברה צריכה להכיר בקיומו של השוני.
לא רק לצאת מנקודת הנחה שנוירוטיפיקליים הם בסדר ואני פגומה וצריכה לעשות הכל כדי לטשטש את ההפרעה שלי ולייצר כמה שפחות השפעה על הסובב ולנסות לחקות נוירוטיפיקליים בכל מה שאני עושה. אני אף פעם לא אהיה נוירוטיפיקלית טובה, אבל המגוון הנוירולוגי גם אומר שאני לא צריכה להיות נוירוטיפיקלית טובה.
הרבה פעמים אנשים עם הפרעת קשב המתנגדים לשיח של הפרעת קשב כמגוון נוירולוגי מדברים על הקשיים שההפרעה גורמת, או המחירים שהיא הרבה פעמים גובה.
בהפרעת קשב יש גם אספקט של מוגבלות. ישנם דברים שנראים טריוויאליים לאחרים, אבל עבורי יכולים להיות מטלה קשה ומסובכת. דברים לכאורה פשוטים כמו להתארגן על ארוחה לעצמי, להיכנס למקלחת, לזכור שקבעתי עם אנשים, לא לשרוף את הסיר על הגז.
אנשים עם הפרעת קשב נאבקים לא מעט עם הסביבה על מנת שיכירו בקשיים שלהם, בהתמודדות היום יומית שנקראית הפרעת קשב. החברה שלנו רוויה בדעות קדומות בתחום ויש ללא מעט חשש שאימוץ הגדרה חיובית יותר כמו מגוון נוירולוגי מסתירה למעשה קשיים שבמקרים רבים גם יכולים להפוך למוגבלות, ומוחקת את הקשיים שלהם.
רק שלא חייבת להיות כאן סתירה.
שונות כמוגבלות
בעולם בו כל בני האדם יכולים לנשום מתחת למים, מי שלא היה סובל ממגבלות משמעותיות כנראה. הצורך בציוד צלילה מסורבל כדי להשהות במקומות בו לשאר האנשים אין בעיה להגיע ולשהות בהם. אבל בעולם בו אף אדם לא יכול לנשום מתחת למים, אף אחד לא מתייחס ל "לא יכול לנשום מתחת למים" כנכות.
בחברה בה כולם חירשים, אין שום ציפיה שתשמע וכל החברה והסביבה יתפתחו כך שאין שום צורך לשמוע כדי לקחת חלק מלא בחברה. באופן דומה לכך שהיעדר יכולת לנשום מתחת למים אינה נכות ומגבלה בחברה שלנו, כך גם בחברה בו כולם חירשים חירשות אינה מגבלה.
בחברה בה לכולם יש רק יד ימין היעדר יד שמאל אינה קושי מיוחד והכל מתפתח מתוך הנחה שיש לאנשים יד ימין בלבד. מצד שני, מי שיש לו דווקא יד שמאל ולא ימין יתקל בקשיים רבים למרות שהכל מותאם לשימוש ביד אחת. שונות הופכת לקושי ומוגבלות.
בכל נכות יש גם עניין סביבתי, וגם שונות יכולה להיות מגבלה ונכות.
שונות יכולה להיות גם מוגבלות. לפעמים המוגבלות היא בגלל שהעולם מותאם לאנשים שמוחם עובד אחרת, הציפיות החברתיות, הדרך בה דברים מונגשים. לפעמים היא מוגבלות בפני עצמה כמו הקושי שלי להתארגן על להאכיל את עצמי ולדאוג לעצמי.
הפרעת קשב היא גם שונות נוירולוגית והיא גם מגבלה, וזה לא הופך מי מאיתנו לפחות.
לקריאה נוספת:
-
על העיוורון / עיוורוו זמנים והפרעת קשב
עיוורון זמנים מתייחס לקושי להעריך כמה זמן עובר, ולקושי להשתמש באותה הערכה לניהול עצמי. אנשים שמתמודדים בין היתר עם עיוורון זמנים, מגלים פעמים רבות שעבר הרבה יותר זמן ממה שחשבו, או הרבה פחות. הם מתקשים לנהל את עצמם על פי תחושת הזמן ומתקשים לפעול על פי תחושת הזמן.
עיוורון זמנים משפיע על יכולת ההתארגנות, על עמידה בזמנים בסיטואציות שונות, על מטלות יום יומיות פשוטות כמו למשל, לא לשרוף את האוכל במטבח. זה משפיע על היכולת שלנו להעריך כמה זמן משהו ייקח. זה משפיע על הביצועים בשוק העבודה, ביכולת להגיע בזמן לדייט שנקבע ובהיבטים רבים של חיינו.
ועיוורון זמנים הוא חלק מהפרעת קשב.
בניסוי שנערך, הודלקה נורה ולאחר מכן כיבו אותה. הנבדקים התבקשו להעריך כמה זמן היא דלקה. לאחר מכן, הנבדקים התבקשו להדליק אותה לאותו פרק זמן. בעלי הפרעת קשב הצליחו מעט מתחת לממוצע בהערכה של כמה זמן הנורה דלקה, אבל מאוד רע במבחן של להדליק את הנורה לאותו פרק זמן.
הקושי בלפעול ולהתנהל על פי תפיסת הזמנים היא מה שפוגע ביכולת ניהול הזמנים של בעלי הפרעת קשב. גם היכולת להעריך כמה זמן משהו לוקח או ייקח נפגעת, מה שגם מקשה על תכנון עתידי. משימות שנראות לנו כמו רבע שעה יכולות לקחת גם שעתיים ויותר.
חוסר היכולת להעריך זמנים כמו שצריך ולהתנהל על פיהם גם מאוד מקשה כשזה מגיע להמתנה. המתנה אולי לא מהנה לרוב האנשים, אבל עיוורון זמנים הופך אותה להרבה יותר גרועה. רואים את זה גם בילדים עם הפרעת קשב לעומת ילדים בלי והאופן בו הם מצליחים להתמודד עם עמידה בתור או המתנה. זה כמובן ממשיך גם בבגרות.
זו חלק מסיבה שניהול זמנים בהפרעת קשב הוא אתגר יותר משמעותי מאיך מכניסים את כל הדברים שאנחנו רוצים/צריכים לעשות, והרבה מהעצות לניהול זמן פחות עובדות עם הפרעת קשב.
עיוורון זמנים משפיע גם על נקודה נוספת, וזה התפיסה של העתיד. לכן בהפרעת קשב הרבה פעמים רואים העדפה של תגמול מיידי קטן יותר, לעומת תגמול גדול יותר אך רחוק יותר. זה מקשה על התמדה בדברים כמו תזונה, ספורט, משימות בירוקרטיות מעיקות בזמן ועוד תחומים שסטטיסטית בהפרעת קשב נפגעים, אבל נסמכים על תגמול רחוק למאמץ ופעולות שמושקעות היום ולמעשה מהווה חלק מהשיח והמחקר על הפרעת קשב ומוטיבציה אבל על זה נרחיב אולי ביום אחר.
מה שכן אפשר לראות מכאן, זה שעיוורון הזמנים משפיע על כמעט כל תחומי החיים. בעוד תסמינים מסוימים כמו היפראקטיביות מתמנים בבגרות והופכים לפחות משמעותיים, דווקא עיוורון הזמנים הופך להיות בעיה יותר ויותר גדולה למבוגרים בעולם בו ניהול זמן והיצמדות לזמנים כל כך חשובים.
לסיכום
עיוורון זמנים הוא דבר אמיתי, שניתן למדוד אותו מבחינה מדעית. פסיכולוגים, פסיכיאטרים, חוקרי מוח יודעים היום לאפיין את תפקיד האונה הקדמית בהערכות וניהול הזמנים.
עיוורון זמנים משפיע מאוד על יכולת ניהול הזמן והניהול העצמי של אנשים עם הפרעת קשב, בפרט מבוגרים שמתקשים לעמוד בציפיות של החברה.
כמו שאר התסמינים של הפרעת קשב עיוורון זמנים הוא לא עניין של רצון או בחירה. יש אסטרטגיות שעוזרות להתמודד טוב יותר עם עיוורון זמנים ותחת טיפול תרופתי יש שיפור גם בתחום הזה.
קישורים רלוונטיים:
-
על מחזור חודשי, ווסת ו PMDD
לכבוד יום האישה, אני רוצה לדבר בקצרה (יחסית אליי) על הפרעה שלא מספיק מוכרת אבל מאמללת לא מעט נשים.
עדיין יש פוסט יותר מפורט על השפעת המחזור החודשי (כולו) על הפרעת קשב בעבודה, אבל הוא קצת יותר מעמיק וטכני (ועדיין לא סיימתי לקרוא את כל המאמרים שהורדתי בנושא 🙈) ויחכה להמשך.
אתמקד פה בתקופת הטרום ווסת. זו התקופה שבין הביוץ לתחילת הדימום של הווסת, ונמשכת ברוב המקרים בין 7 ל10 ימים.
רוב הנשים יחוו תסמינים כלשהם בתקופה זו. לפעמים זו עליה בעצבנות ובתוקפנות, לפעמים פשוט תחושת נפיחות ואי נוחות.
אבל אצל חלק מהנשים, זה יהיה הרבה יותר קשה ומגיע לכדי פגיעה משמעותית באיכות החיים. תסמיני דיכאון שיכולים להגיע עד כדי מחשבות אובדניות, חרדות שמחריפות ומשבשות את סדר היום. קשיי וויסות רגשי שמובילים לפגיעה של ממש במערכות יחסים.
ואז מגיעה הווסת, הדימום מתחיל, ופתאום הכל בסדר שוב. עד הביוץ הבא, לפחות.
נשים שעבורן תקופת הקדם ווסת היא עניין של הישרדות. רק להצליח לשרוד בשלום עד הווסת תגיע. עוד שעה ועוד יום ולהזכיר לעצמן שההרגשה הזו תעבור.
אם משהו מכל זה נשמע לך מוכר, אם זה מתרחש בעקביות כמעט כל חודש, אז ייתכן שגם לך יש PMDD.
אם את חושדת בכך, כדאי לשאול את רופא.ת הנשים שלך או הפסיכיאטר.ית על כך. אם הם אינם יכולים לתת לך מענה אז כדאי להכיר שיש בארץ מספר מרפאות PMS בבתי החולים וניתן לקבל הפניה ולפנות אליהן להמשך בירור ואבחון, ובמידת הצורך גם טיפול.
לקריאה נוספת:
-
שם הורד – על המטרה של אבחנות
כילדה באחת הפעמים שהייתי חולה, צפיתי עם אימא שלי בסרט שם הורד. מעבר לדעתי על הסרט, היא גם הסבירה לי את הרפרנס לשם, שזה ציטוט מתוך רומיאו ויוליה.
אם תקרא לורד בשם אחר, האם יאבד לו ריח ניחוחו?
וזה משהו שנשאר איתי גם הרבה שנים אחרי (זה והסצנה של ההוא שמת מרעל בספר שלו), ההרהורים על המשמעות של שם ספציפי.
זה הרהור שחזר אליי ביתר שאת אחרי שאובחנתי עם הפרעת קשב. זה תמיד היה שם. זה עשה את מה שהפרעת קשב עושה כל השנים, גם כשלא היה לזה שם, גם כשהיו לזה שמות אחרים.זה שקיבלתי את האבחנה לא שינה את החלק הזה. ההבנה של אימא שלי שהיא בעצם מתמודדת עם הפרעת קשב כל השנים האלו.
מה ההבדל במתן שם ואבחנה לקבוצה של תסמינים לפשוט לחיות איתם?
זו שאלה שעולה מדי פעם. למה צריך בכלל אבחנה? למה אי אפשר לתת לכל אחד מענה לצרכים שלו וזהו? להתייחס רק לתסמינים עצמם.
אז למה אי אפשר בעצם?
אבחנה מגדירה יחד קבוצה של תסמינים ומסבירה אותם. ההסבר הזה מאפשר לנו גם לנבא (גם אם לא בדיוק מוחלט) איך יתבטאו התסמינים במצבים שונים. זה מאפשר גם פיתוח של טיפולים, שכן ניתן לבדוק את היעילות שלהם על הקבוצה שזה רלוונטי עבורה.
אם ניקח כדוגמא מוסחות גבוהה כתסמין, היא יכולה להיגרם משלל סיבות. הפרעת קשב היא אחת מהן, אבל גם חוסר שינה, חרדה, אפילו צליאק לא מאובחן הן סיבות אפשריות.
איך נדע לתת מענה מתאים אז?
מי שעייף אולי יודע שהוא צריך ללכת לישון, אך מה מבדיל בין מי שיש לו הפרעת קשב לבין צליאקי שצריך להימנע מגלוטן על מנת לחוש הטבה? לשניהם ייתכנו תסמינים דומים מאוד, אך המענה מאוד שונה.
אך ללא קיבוץ התסמינים לקבוצות ואבחנות, אין לנו איך להבין את הגורמים ואיך לבדוק מה עשוי לעזור.
אבל אבחנות משתנות כל הזמן, נוספות חדשות, אז איך זה בעצם עובד?
מחקרים חדשים קורים כל הזמן. זה מאפשר לנו להבין טוב יותר אבחנות קיימות, לבחון דרכי טיפול, ועוד.
לפעמים ככל שההבנה שלנו משתפרת, אנחנו מבינים שדברים שנראו לנו שונים הם ביטויים שונים של אותו גורם, ובהתאם לכך גם הטיפול.
לכן למשל אוחדו האבחנות של ADD (הפרעת קשב וריכוז) וADHD (הפרעת קשב וריכוז ופעלתנות יתר) להפרעה אחת שלה יש 3 מופעים (מוסחות, היפראקטיביות ומופע משולב).
תת סוגי הסכיזופרניה אוחדו בסופו של דבר.
אך בנוסף, אנחנו מבינים כי ישנם קשיים נוספים שעכשיו אנחנו מבינים טוב יותר, ומסוגלים לאחד אותם לכדי אבחנה.
כפי שהפרעת הקשב שלי הייתה קיימת גם לפני האבחון, כפי שהייתה קיימת אצל אימי מההתחלה גם, ואצל סבי, כך גם מה שנראה כמו הפרעה חדשה, מתאר לרוב מצב שהיה קיים הרבה קודם בחברה אך לא ידעו איך להסביר אותם לפני כן.
כפי ששם הורד, אם אנחנו בכלל יודעים איך לקרוא לפרח הזה, לא משנה את טבעו לפי איך שנחא לקרוא לו.
ראשי
אודות
מופרעת קשב, גיקית ואימא
כותבת קצת על הניסיון שלי לנווט את העולם
ואיך להצליח לחיות קצת יותר בשלום עם עצמי
ועם סלט תפוחי האדמה בתוך הראש שלי
פוסטים אחרונים
- מה עושים עכשיו? / תרופות
- על פסיכולוגיה, מה היא יודעת ומה היא לא
- מופרעי קשב קטנטנים – טיפול בהפרעת קשב בילדות המוקדמת
- שלום כיתה א' – מדריך הישרדות להורה מופרע הקשב
- זו תרופה? זה סם? זה מטוס?!
קטגוריות
תפוח אדמה בהפרעה 